עדויות

האני ברכאת, פועל במפעל

ב-14.2.08, בערך בשעה 16:20 הגעתי לענבתא ממקום העבודה שלי בטול-כרם. קיבלתי את המשכורת הראשונה שלי מהעבודה במפעל לבשר ורציתי להמיר אותה משקלים לדינאר ירדני. ניגשתי לחלפן הכספים מוסטפא ד'וואבה, שעמד ליד החנות של אבו ר'ריב, במרחק של 15 מטר מהבניין של עירית ענבתא.

בזמן שדיברתי עם החלפן עבר בכביש ג'יפ צבאי קטן, שנסע מכיוון טול כרם לכיוון מחסום עינב. הג'יפ המשיך עוד כ 300-200 מטר ועצר מול תחנת הדלק שבמרכז העיירה, כנראה בגלל שזרקו עליהם אבנים מסמטה סמוכה.

שני חיילים ירדו מהג'יפ והתחילו לירות על מיידי האבנים, שהיו מצפון לכביש. פתאום אחד החיילים כיוון את הרובה שלו עלי ועל מוסטפא ד'וואבה. ניסינו להיכנס לחנות אבל החייל ירה עלינו שתי יריות, ממרחק של 200 מטר בערך, לפני שהספקנו. קליע אחד פגע ברגל של ד'וואבה והשני פגע בי, בחלק האחורי של ירך שמאל.

רק אחרי שנפגענו, הצלחנו להיכנס לחנות. החלפן נפל על הרצפה. אחרי כמה רגעים התחלתי להרגיש כאבים ודימום מאזור הפגיעה.

אמבולנס שעבר במקום פינה את החלפן שסבל מדימום חזק. אחי, שהיה באזור וראה מה קרה, לקח אותי במכונית פרטית למחסום שליד הכפר בלעא. משם לקחו אותי באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים ע"ש ת'אבת ת'אבת בטול כרם. נכנסתי אל חדר המיון ועברתי צילום רנטגן ובדיקות. בצילום ראו שהקליע חדר אל ירך שמאל מאחור וגרם לפגיעה גדולה. טיפלו בי ושחררו אותי הביתה בלילה. אני עדין מקבל טיפול תרופתי ומבקר בבית החולים לביקורת.

האני נאייף מוחמד ברכאת, בן 22, הוא פועל במפעל בשר ותושב ענבתא שבמחוז טול-כרם. את עדותו גבה עבד אל כרים סעדי, ב-17.2.08 בבית העד.