עדות הצבא והמתנחלים מונעים מחקלאים גישה לאדמותיהם שסביב ההתנחלות איתמר במחוז שכם, פברואר 08

ראשד מראר, חקלאי

אני, חמשת האחים שלי ושלושת הדודים שלי ירשנו מסבא שלי חלקת אדמה באזור שנקרא באב אל-ווקף. החלקה נמצאת במרחק של קילומטר וחצי מצפון לעיירה ובמרחק של שני קילומטרים בערך מהבתים של ההתנחלות איתמר, שהוקמה על האדמות של העיירה שלנו. השטח של החלקה הוא מאה ושמונים דונמים ויש עליה בערך אלף עצי זית בני' שבעים עד מאה שנים. מהחלקה הזאת היינו מפיקים במסיק 180-150 פחי שמן ובערך מאה קילוגרמים של זיתים לשימוש ביתי.

מתחילת האינתיפאדה הזאת המתנחלים והשומר של ההתנחלות לא נותנים לי ולבעלי אדמות אחרים להגיע לחלקות שלנו. הם טוענים שאנחנו צריכים לתאם את הכניסה שלנו.

בין השנים 2001-2004, המתנחלים סללו כביש אספלט שמחבר בין החלק המזרחי של ההתנחלות לחלק המערבי שלה. הצבא אוסר עלינו לחצות את הכביש בלי תיאום ובדרך הזו הוא מונע מהחקלאים גישה למאות דונמים שבבעלותם .

כל שנה אנו מנסים להשיג אישור כניסה לאדמות שלנו מהקישור הישראלי, דרך הקישור הפלסטיני. אחרי מאמצים כבירים נותנים לנו להיכנס לכמה ימים. בשנה שעברה, 2007, נתנו לנו שבוע בחודש מארס כדי לגזום את עצי הזית. ביום הראשון, אחד המתנחלים טען שהקרקע שייכת לו, וגירש אותנו ממנה בקללות ובגסות. הוא עשה את זה מול עיני החיילים וקצין הקישור שהיה שם. קצין הקישור הורה לנו לעזוב את הקרקע כי הוא 'לא רוצה בעיות'. הוא טען שהוא יחזור ויתקשר אלינו כדי שנוכל להשלים את העבודה, אבל הוא לא התקשר. בכל פעם שהתקשרנו אליו הוא אמר לנו שאנחנו צריכים להוכיח את הבעלות שלנו על הקרקע. שלחנו לו את המסמכים שמוכיחים שקרקע רשומה על שם אבא שלי והדודים שלי כולל השמות של היורשים, אני, האחים שלי ובני הדודים שלי.

הגשתי תלונה דרך ארגון רבנים למען זכויות האדם. כעבור שלושה חודשים אישרו את הבעלות שלנו על הקרקע ואמרו לנו שאנחנו צריכים לתאם את הכניסה שלנו אליה בגלל שהיא נמצאת מצפון לכביש, בצד של ההתנחלות. בעונת המסיק חיכינו לתיאום ונתנו לנו ארבעה ימי עבודה. באחד הימים שעבדנו שם, המתנחלים שפכו את הזיתים שקטפנו מהשקים על האדמה וניסו לגרש אותנו. הצעירים המתנדבים מחו"ל מנעו מהם לגרש אותנו והצלחנו לאסוף את הזיתים ולהמשיך בעבודה. כמות הזיתים הייתה קטנה מאוד בגלל שלא יכולנו במשך השנה לטפל באדמה ובעצים, לגזום, לחרוש ולנכש עשבים. הצלחנו להפיק רק שלושה פחי שמן לעומת מאה ושמונים פחים בעבר.

ראשד פהמי מוחמד מראר, בן 42, נשוי ואב לשישה, הוא חקלאי ותושב יאנון שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי ב-5.2.08 בבית העד.