עדות: שוטר הכה את עלי עודה אללה ואיים עליו כדי שלא יתלונן, מחסום א-זעיים, ינואר 2008

עלי עודה אללה, נהג משאית

בסוף ינואר 2008 נסעתי מירושלים לכיוון מעלה אדומים. כשהתקרבתי למחסום א-זעיים ראיתי נער בן 16 בערך שוכב על האדמה ושוטר משמר הגבול בועט בו חזק בכל הגוף, כאילו הוא כדורגל. השוטר היה גבוה, עם מבנה גוף מלא, קרחת ועור די שחום. עצרתי לרגע וצילמתי את התקיפה בפלאפון שלי.

השוטר המשיך להכות את הנער ולכן החלטתי לצאת מהמשאית ולהתקרב אליהם. לקחתי איתי דף ועט. כשהגעתי לשוטר ביקשתי ממנו בנימוס, בעברית, שייתן לי את השם והמספר האישי שלו. הוא הפסיק להכות את הנער ואמר לי "תסתלק מפה". בינתיים הנער קם ורץ כמה צעדים לכיוון אל-עיזרייה. אחרי שהוא התרחק, הוא חזר לקחת את הילקוט שלו, שהיה זרוק על הכביש. השוטר בעט בו בעיטה חזקה בישבן והוא נפל. הוא קם, לקח את הילקוט שלו ורץ לכיוון אל-עיזרייה. ביקשתי ממנו את השם שלו ומספר הטלפון שלו, אבל הוא לא עצר ולא הסתכל עלי בכלל. הוא רק רצה ללכת משם.

השוטר קרא לכמה מאבטחים בלבוש אזרחי ולכמה שוטרי מג"ב שהיו במחסום, במרחק של 5-4 מטרים מהמקום. חמישה אנשים באו, ואז השוטר שהכה קודם את הנער אמר לי "אתה עצור". הוא אמר לאחד מהשוטרים האחרים לכבול אותי באזיקים. הושטתי מיד את הידיים שלי לאזיקים, כדי שלא יהיה לשוטר תירוץ לתקוף אותי. הוא שם על הידיים שלי אזיקי מתכת ולקח את הטלפון הנייד מהכיס שלי.

השוטר המכה אמר שוב שאני עצור. אמרתי לו "למה אתה עוצר אותי? אני אגיש תלונה למחלקה לחקירת שוטרים ולארגון בצלם". הראיתי לו את כרטיס הביקור של חוקר השטח של בצלם, כרים ג'ובראן. השוטר אמר "תדע אחר כך למה נעצרת. תהיה בטוח שבשיחת טלפון אחת אני אסגור את החקירה של מח"ש. לך תשאל על תלונות שהוגשו ונסגרו בלי תוצאה. תגיד לבצלם בני השרמוטה שידחפו את התלונה לתחת שלהם".

הוא הכניס אותי לחדר שהחלק העליון שלו עשוי זכוכית, באמצע המחסום. הוא כבל אותי לעמוד ברזל בחדר ויצא. התיישבתי על כיסא שהיה ליד העמוד. לידי עמד מאבטח ערבי בבגדים אזרחיים. השעה הייתה בערך 10:00 בבוקר. אחרי רבע שעה השוטר המכה נכנס לחדר, הוריד את המעיל שלו, נתן את הנשק שלו לשוטר אחר שהיה בחדר ושאל את המאבטח "למה נתת לו לשבת?". הוא אמר למאבטח שהוא היה צריך לזרוק אותי על הרצפה ולכבול את הידיים שלי מאחורי הגב שלי. שוטר אחר אמר לו שלא צריך לעשות את זה. הוא נתן לי סטירות,דחף אותי ונתן לי אגרוף חזק בחזה ואז אמר "אני אאנוס אותך ואזיין אותך עכשיו ואראה עד כמה אתה גבר". השוטר קילל את הערבים והנשים הערביות. הוא אמר שהוא יזיין את כל הנשים הערביות ושישראל היא מדינה יהודית ולערבים אין זכויות.

אחר-כך השוטר יצא מהחדר וישב בחדר מקביל. ראיתי שהוא כותב משהו על כמה דפים. בינתיים נכנסו לחדר כמה מאבטחים בבגדים אזרחיים ושוטרים. הם הזהירו אותי שהשוטר יחסל את העתיד שלי ושאני חייב להתנצל בפניו ולהתחנן שיגמור את העניין, גם אם אצטרך לנשק את הרגליים והידיים שלו.

אחרי רבע שעה בערך השוטר המכה נכנס שוב לחדר והקריא לי מדף את ההאשמות שהוא מתכנן להאשים אותי בהן. תקיפה שלו, תקיפה של המאבטחים, הברחה של מבוקש מהחמאס שהיה עצור, שיבוש עבודת המשטרה, השפלת שוטרים ועוד האשמות שאני לא זוכר. אחר כך הוא חזר לחדר המקביל והמשיך לכתוב. הבנתי שהוא מדבר עלי עם החברים שלו, כי כולם הצביעו עלי וצחקו. הוא כל הזמן עשה לי תנועות מגונות. בינתיים המשיכו לגשת אלי שוטרים ומאבטחים להפחיד אותי ולנסות לשכנע אותי להתנצל.

בסביבות 11:30 ביקשתי מהמאבטח שהיה לידי לתת לי ללכת לשירותים. הוא הלך לשוטר המכה וסיפר לו מה ביקשתי. השוטר בא ואמר לי "אני לא אתן לך ללכת. אם אתה רוצה להשתין, תעשה את זה במכנסיים". אחרי יותר משעה וחצי הוא נתן לי ללכת לשירותים. הבטן שלי כאבה.

הוא המשיך לבוא פעם בשעה בערך, לאיים עלי ולהשפיל אותי. באחת הפעמים הוא אמר לי שהוא ישלח אותי לכלא להרבה שנים, ויאלץ את אשתי לעבוד בזנות.

האיומים  נמשכו עד לשעה 15:00 ואז הוא בא עם כמה דפים ביד. הוא שיחרר אותי מהעמוד, סחב אותי החוצה ואמר "אתה עדיין חושב שמח"ש או בצלם יעזרו לך?" אמרתי לו "אף אחד לא יכול לעזור לי. ואני לא רוצה להתלונן בפני אף אחד, רק ללכת הביתה". הוא אמר "אני אשקול את העניין שלך". הוא החזיר אותי לחדר של המאבטח. אחר כך הגיע עוד שוטר ושאל אותי שוב אם אני מתכוון להתלונן. שכנעתי אותו שאני לא אגיש תלונה.

אחרי עשר דקות בערך הגיע שוטר ולקח אותי לחדר שבו היה השוטר המכה. הם אמרו לי שהם ישחררו אותי אם אני אחתום על הדפים ואמחק את מה שצילמתי בטלפון. הסכמתי מיד. השוטר נתן לי את המסמכים, שהיו כתובים בעברית. ניסיתי לקרוא אותם, והוא צעק עלי להפסיק ואמר "רק תחתום". חתמתי. אחר כך הוא אמר לי למחוק את הצילום. הוא קרא למאבטח הערבי וביקש ממנו לוודא שכל הצילומים שהיו בטלפון שלי נמחקו. התחננתי בפני המאבטח שישאיר תמונות של המשפחה שלי, אבל הוא סירב. עזבתי את המחסום בשעה 15:15.

בימים שאחרי האירוע לא הצלחתי לתפקד. לא יכולתי להתנהג כרגיל עם המשפחה או בעבודה. הרגשתי מושפל. בסוף, ב-12.3.2008, הלכתי למשרד של המחלקה לחקירות שוטרים והגשתי תלונה למרות הפחד. לא יכולתי לשתוק יותר. השתיקה היא פחדנות וויתור על הזכויות הכי בסיסיות שלי כבן אדם.

עלי אחמד עודה אללה, בן 30, נשוי ואב לשלושה, הוא נהג משאית ותושב בית חנינא שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בבית העד, ב-18.4.08.