עדות: חיילים הרסו רכוש רב במהלך חיפוש אחר נשק בבית משפחה, יטא, מחוז חברון, דצמבר 2007

עלי נסאר, אב לשמונה

אני בעל מנסרת אבן וגר בעיירה יטא. במפעל עובדים גם שלושת האחים שלי וכולנו גרים באותו בניין. אני גר בקומה הראשונה ויש לי שלוש דירות. בכל אחת מהן מתגוררת אחת משלוש הנשים שלי. ביתר הדירות גרים שלושת אחיי עם בני המשפחה שלהם ואמא שלי. המשפחה שלנו מונה 31 נפשות, רובם נשים וילדים קטנים.

הלילה, 5.12.2007, בסביבות השעה 02:00 התעוררתי מהשינה מדפיקות חזקות על דלת הכניסה לבניין. הנחתי שזה הצבא הישראלי ופתחתי מהר את הדלת כדי שהחיילים לא יפרצו אותה. החיילים הורו לי להוציא מהר את כל הדיירים מהבניין. אמרתי שיש בבית נשים וילדים קטנים שישנים והצעתי שרק הגברים יצאו, אבל החייל סירב והורה לי להזדרז. תוך דקות ביקשתי מהאחים שלי לרדת ולהוריד את הילדים הקטנים. החיילים הורו לכולם לצאת לחצר החיצונית של הבית.

שמונה חיילים נכנסו לבניין מלווים על ידי אחי אחמד, בן 43, ובנו חסן, בן 19. החיילים הסבירו לנו שהם מחפשים נשק. אמרתי להם שאין לנו נשק ושהם לא ימצאו כלום. החיילים התחילו לחפש בקומה הראשונה. ראיתי אותם הורסים את הריהוט תוך כדי החיפוש. מחיתי בפניהם בעברית ואמרתי לאחד החיילים שהוא יכול לחפש בלי להרוס. החייל הורה לי לשתוק ואיים שאחרת יהרוס יותר, ושאם לא נוציא את הנשק הוא יהרוס הכול. עניתי לו שאין נשק ושאם הם ימצאו משהו כזה, אני אשא באחריות.

כעבור כשעה, החיילים אפשרו לנשים ולילדים הקטנים להיכנס חזרה לבית. הם ריכזו אותם באחד החדרים בקומה הראשונה וסגרו את הדלת. החיילים המשיכו לחפש ולזרוע הרס בכל חדר אליו נכנסו. הם חיפשו גם במטבח ובשירותים. בזמן החיפוש, הילדים הקטנים בכו. אחד החיילים שאבטח את החיילים שחיפשו הורה לי להשתיק את הילדים הבוכים. עניתי לו שהם קטנים ואני לא יכול לגרום להם להפסיק ולבכות. החייל ענה לי שאני עושה את עצמי. הוא איים באנגלית שאם לא אגרום להם להפסיק הוא "ידפוק אותי" . באותו רגע החייל נתן לי אגרוף בבית החזה. ליוויתי את החיילים בזמן החיפוש בעוד חמש דירות ואחר-כך הם הכניסו אותי לחדר שבו הם ריכזו את הנשים והילדים הקטנים. אחי אחמד ובנו חסן התלוו במקומי לחיילים. בסוף החיפוש חסן אמר לי שהחיילים היכו אותו אחרי שמחה על ההרס שהם גורמים.

ילדי משפחת נסאר בסלון המשפחה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם.

בסביבות השעה 05:30 הגיע אחד החיילים לחדר שבו החזיקו אותנו והחזיר לנו את תעודות הזהות. החיילים עזבו את הבית מבלי שמצאו נשק או ומבלי שעצרו מישהו מאיתנו.

נכנסנו כולנו לדירות שלנו ולא האמנו למראה עינינו. שום דבר לא היה במקום. הארונות והמיטות בחדרי השינה היו הרוסים. מכשירי החשמל, טלוויזיות, מקררים ומכונות כביסה היו מושלכים על הרצפה. לא יכולתי לעבור בין החדרים בגלל ערימות הרהיטים, המזון והכלים שהיו על הרצפה וחסמו את הכניסות לחדרים. הכול היה הרוס. הנשים בכו מאוד.

אנחנו משפחה אמידה. היו לנו רהיטים איכותיים שבחרנו בקפידה, פריט אחרי פריט, ושעלו לנו עשרות אלפי שקלים. תוך שעה, החיילים הרסו לנו את הרהיטים. הפסדנו רכוש רב וייקח לנו הרבה זמן לשקם את הבתים ולהחליף את הרהיטים. החיילים גם הפחידו מאוד את הילדים.

עלי חסן מוחמד נסאר, בן 35, ואב לשמונה הוא בעל מפעל ותושב יטא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השאש, ב-5.12.07 בבית העד.