עדויות

בסאם אבו עטאיא, נהג אמבולנס

אני עובד כנהג אמבולנס במשרד הבריאות הפלסטיני משנת 2000. אני מסיע חולים ופצועים בתוך הרצועה, ואת אלה שצריכים לקבל טיפול בישראל מהרצועה למעבר ארז. החולים שאני מסיע לארז הם במצב קשה ואי אפשר לטפל בהם ברצועה. את ההוראה להעביר חולה למעבר ארז אני מקבל בדרך כלל מהמנהל האדמיניסטרטיבי בתחנת האמבולנסים.

ביום שני, 22.10.2007, בסביבות השעה 16:20, המנהל האדמיניסטרטיבי התקשר אלי וביקש ממני להסיע חולה מבית החולים א-שיפאא למעבר ארז. אספנו את החולה מבית החולים והרופאים חיברו אותו בתוך האמבולנס לעירוי דם ולמכשירים הרפואיים: מכונת הנשמה, מד לחץ דם ומד חמצן.

בסביבות השעה 16:30 יצאתי מבית החולים לכיוון מעבר ארז. נסעתי מהר כי החולה היה בסכנה. ירד לו דם מהפה ומהאף והוא היה במצב קשה מאוד. הרופא והאח נסעו איתנו באמבולנס כדי לשמור על החולה. כשיצאתי מבית החולים, אחד מקציני הקישור הישראלים התקשר אליי ושאל אותי תוך כמה זמן נגיע לארז. עניתי לו שייקח לי בין רבע שעה לעשרים דקות להגיע אל המעבר, וכך היה.

כשהגענו למעבר, ירדתי ומסרתי לבדיקה את תעודות הזהות שלי, של הרופא, של האח, של המלווה ושל החולה. חיכינו לתשובה של הצד הישראלי. אחרי בערך רבע שעה, הם נתנו לנו להיכנס. התקרבנו למעבר וכשהגענו לכניסה של הולכי הרגל, המלווה שלו, עדנאן שחייבר, נכנס למעבר. אני המשכתי לנסוע לכיוון המעבר של האמבולנסים. כשהגעתי לשער הוא היה סגור. השעה הייתה 17:14. הזרקור של האמבולנס והאורות האדומים המהבהבים פעלו. ראיתי כמה כלי רכב מחכים במעבר.

באותו רגע, אחד הטנקים סימן לי עם האורות שלו ואני חשבתי שהוא רוצה שאני אכבה את האורות של האמבולנס. כיביתי את האורות. אחרי כמה שניות הוא אותת לי עוד פעם ואז כיביתי גם את האור האדום המהבהב. ברגע שכיביתי את האורות, אחד החיילים, שהיה במרחק של שמונה מטרים בערך מהאמבולנס, ירה שני כדורים. אחר כך אחת החיילות התקשרה אלי למירס והורתה לי בעברית לחזור לצד הפלסטיני של המעבר. אמרתי לה שקיבלנו אישור להיכנס ושאלתי אותה למה היא אומרת לי לחזור. החיילת אמרה לי שהם קראו רק למלווה ולא לאמבולנס. תוך כדי השיחה סובבתי את האמבולנס לכיוון דרום, לצד הפלסטיני. באותו הזמן, התקשר אליי וליד, מתאם הקישור, ואמר לי גם הוא לחזור. חזרתי לחדר הקישור הפלסטיני במעבר ארז.

התקשרתי לאחמד אבו ר'זה, מתאם הבריאות מטעם הרשות הפלסטינית, ואמרתי לו שהישראלים הורו לי לחזור ושהמצב של החולה קשה מאוד. אבו ר'זה אמר לי שהוא ידבר עם הישראלים ויחזור אליי. חיכיתי במחסום. היו שם גם הבנים של החולה. הם עמדו ליד חדר הקישור הפלסטיני וגם הם דיברו עם אחמד אבו ר'זה. הם נראו מתוחים.

אחרי בערך 35 דקות, אחמד אבו ר'זה התקשר אליי ואמר לי לחזור לבית החולים א-שיפאא כי הישראלים אמרו לו שהם סגרו את מעבר ארז ושהם לא ייתנו לנו לעבור. כששמעתי את הידיעה הזו, נשארתי במקום. החולה דימם ומצבו היה קשה. אמרתי לבני המשפחה של החולה שהמעבר סגור. פחדתי שהם יחשבו שההחזרה הייתה בגללי. דיברתי עם וליד וגם הוא אמר לי לחזור כי המעבר סגור. חזרתי לבית החולים א-שיפאא עם החולה.

בסאם עבדאללה עטא אבו עטאיא, בן 44, נשוי ואב לששה ילדים, הוא נהג אמבולנס, תושב העיר עזה. את עדותו גבה מוחמד סבח, ב- 2.11.07 בעיר עזה.