איש הכוח הביצועי של חמאס תקף את אמנה א-סוואייר במהלך חיפוש בביתה במכות ובירי, יוני 2007



אמנה א-סוואייר, בת 50

אמנה או-סוואייר

אני גרה ברחוב סלאח א-דין בעיר עזה, בקומה ג' בבניין בן חמש קומות. בעלי ג'מאל מחמוד א-סוויר, בן ה-50, מרצה מאסר עולם בכלא הישראלי. יש לי שני בנים גדולים. אחמד, בן 24, הוא גרוש וגר בדירה סמוכה. הבת התינוקת שלו גרה אצלי. סאמר, בן 22, גר אצלי יחד עם אשתו ובנו. סאמר הוא קטוע רגל מפגיעה של הצבא הישראלי בנובמבר 2000. בנוסף גרים אתי גם בני הקטן מוחמד בן הארבע וחצי, בתי הגרושה סאמיה בת ה-29 וששת ילדיה, ובתי השנייה ר'אדה בת ה-27 והתינוקת שלה.

ביום שבת, ה-23.6.2007, אחרי חצות, בזמן שכל בני הבית ישנו, צפיתי בטלוויזיה. פתאום שמעתי כלי רכב עוצרים. ראיתי דרך המרפסת ניידות של הכוח הביצועי [של חמאס] חונות מול הכניסה לבניין. ארבעה אנשים לבושים במדים שחורים של הכוח הביצועי ירדו מהניידות. הם החזיקו רובים. הארבעה שברו את הזגוגית של השער החיצוני ונכנסו לבניין שלנו.

בהתחלה חשבתי שהכוח הגיע לבניין כדי לתפוס בו עמדה, אבל שמעתי שדופקים על הדלת שלנו ועל הדלתות של השכנים. הערתי את הבנים שלי.

בני אחמד, שמתגורר בדירה הסמוכה, פתח את הדלת ולוחמי הכוח התחילו לצעוק עליו: "הפנים על הקרקע, הפנים על הקרקע, סתום את הפה שלך". פתחתי מיד את דלת הדירה שלנו ושניים מהכוח הביצועי נכנסו פנימה כשהם סוחבים את אחמד ברגליו לתוך הדירה וצועקים עליו ומורים לנו להתאסף בפינת הסלון. אני והבנות התחננו בפניהם: " למען אללה, עזבו את אחמד, מה יש?". לוחמי הכוח צעקו בחזרה שנהיה בשקט והילדים הקטנים בכו וצעקו. אנשי הכוח התעלמו מהמהומה. שניים מהלוחמים התחילו לחפש בחדרים וחיטטו בכל הדברים. הלוחם השלישי כיוון את הנשק שלו לעבר הילדים הקטנים והלוחם הרביעי שם את הרגל שלו על הגב של אחמד ואמר לו לשתוק. הוא שאל את אחמד איפה מוסתר הנשק מסוג M-16 שהם באו לחפש. אני שיננתי תפילה והתחננתי בפניהם שיעזבו את הילדים שלי. אמרתי להם שאני אחראית על הבית ושאם הם ימצאו כדור אחד, אז שיירו בי.

כשראיתי שהלוחמים מאיימים עלינו ומשחיתים את הרכוש, ובעיקר כשאחד מהם קרע את התמונה של בן אחותי, השהיד מוחמד כמאל אל-אפר'אני, שהיה לוחם בחמאס, ודרך עליה, ניסיתי מתוך כעס להסיר את המסכה מעל פניו של אחד הלוחמים. הלוחם הכה אותי ביד ימין שלי עם הרובה שלו ומהמכה, אחת הציפורניים שלי כמעט נעקרה ושלוש מהאצבעות שלי נשברו. התחלתי לדמם והתפללתי בקול שאללה ינקום בהם. הלוחם ירה לכיוון הרצפה שבין הרגליים שלי ממרחק של בערך שני מטרים. קליע אחד פגע ברצפה וקליע שני פגע בי ברגל ימין. הרגשתי כאילו הרגל עפה לי מהמקום וכולה בוערת. לא יכולתי לעמוד ונפלתי על הרצפה תוך כדי צעקות. ירד לי הרבה דם ממקום הפגיעה, משהו כמו 15 ס"מ מתחת לברך.

כשהבנים שלי שמעו וראו את מה שקורה, הם החלו לצעוק ולתקוף את הלוחמים. אנשי הכוח חששו שהם מאבדים שליטה וזה שירה בי כיוון עליי את הרובה וירה בי שוב, פעמיים, ברגל הפגועה. מיד אחר כך אנשי הכוח ברחו מהמקום.

שיננתי את תפילת השהאדה "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד שליח אללה" ונשכבתי על המיטה הסמוכה. איבדתי את ההכרה והתעוררתי בבוקר בבית החולים א-שיפאא בעזה. הרגל שלי קובעה בסד מתכת ולא יכולתי להזיז אותה. גם היד שלי הייתה חבושה ומקובעת עם מוט ממתכת. כל הבנים והבנות שלי, כולל הילדים הקטנים, עמדו סביבי ופחדו לחזור הביתה מחשש לנקמה. בני משפחתי נשארו בבית החולים, ישנו שם והסתתרו עד שתיאמו את ההעברה שלי לבית החולים איכילוב בתל אביב. בשל הפגיעה, היה חשש שהרופאים ייאלצו לקטוע לי את הרגל, בגלל שבעזה אין את התרופות והאמצעים לטפל בפציעה כזו.

ב-26.6.2007 הועברתי אל בית החולים איכילוב ושם עברתי חמישה ניתוחים. הייתי מאושפזת במשך חודש וחצי וזכיתי ליחס טוב. במהלך תקופת האשפוז ביקרו אותי מספר אנשי דת פלסטינים, ביניהם תייסיר א-תמימי, הארכיבישוף עטאללה חנא וחברים במועצה המחוקקת ואנשי ביטחון של הנשיאות הפלסטינית.

ב-6.9.2007, אחרי שהמצב שלי השתפר, העבירו אותי להמשך טיפול בבית החולים על שם שיח' זאייד ברמאללה. עדיין יש לי סד מתכתי ברגל ואני לא יכולה ללכת. רוב הזמן אני שוכבת במיטה ואת הצרכים אני עושה בסיר. אני מתקלחת רק פעם בעשרה ימים כי אני זקוקה לארבעה אנשים שיעזרו לי. אני עייפה ובודדה בשל המרחק מבני המשפחה שנשארו בעזה.

ודע לי שהכוח הביצועי עצר את הבן שלי סאמר והבת שלי סאמיה במהלך חודש הרמדאן והם שוחררו אחרי חקירה של יומיים. אני דואגת כל הזמן שמשהו יקרה לילדים שלי. אני מפחדת שהם יהרגו אותי כשאחזור לעזה בגלל שהתראיינתי בטלוויזיה הישראלית ובתחנות ערביות בנושא האלימות של הכוח הביצועי של חמאס.

אמנה מוחמד חמודה א-סוואייר, בת 50, נשואה ואם לחמישה, היא עקרת בית ותושבת העיר עזה. את עדותה גבה איאד חדאד, בבית החולים על-שם שיח' זאיד ברמאללה, ב-22.10.07.