עדויות

מוחמד אבו מוחסן, בן 15

אני גר עם המשפחה שלי באבו דיס. אני תלמיד בכיתה י' ולומד בבית הספר התיכון לבנים באבו דיס.

ביום רביעי (9.5.2007) בסביבות השעה 00:30 בלילה אבא העיר אותי. הוא אמר לי לקום ושחיילים ישראלים שואלים עלי. הלכתי עם אבא לכיוון הסלון. היו שם הרבה שוטרי משמר הגבול ואיתם היה קצין עם עור שחום, בגובה בינוני. אני מכיר את הקצין הזה ויודע שקוראים לו איתן ושהוא אחראי על אזור אבו דיס. הוא אמר לי להתלבש ולבוא איתם. התלבשתי מהר. שני חיילים החזיקו אותי בידיים והובילו אותי מחוץ לבית. הם לקחו אותי לאוטו של המשטרה, שחנה במרחק של 50 מטרים מהבית שלי בערך. זה היה אוטו גדול. היו באזור עוד כמה מכוניות של משמר הגבול.

נכנסתי לאוטו והם הושיבו אותי על הרצפה. הם כבלו את הידיים שלי באזיקים ממתכת וכיסו את העיניים שלי. אחר כך התחלנו לנסוע. אחרי נסיעה קצרה, שמעתי שזורקים אבנים על המכוניות של המשטרה. השוטרים השכיבו אותי על הרצפה של האוטו. הם דרכו על הגב שלי ובעטו בי. אני חושב ששני חיילים הכו אותי, כי הרגשתי בעיטות משני כיוונים. הם הכו אותי במשך חמש דקות בערך. הגב והבטן שלי כאבו.

אחרי כמה דקות האוטו של המשטרה עצר והם הורידו אותי ממנו. אף אחד לא דיבר איתי ולא ידעתי איפה אני. הכניסו אותי לחדר. חשבתי שאני בתחנת המשטרה במעלה אדומים, בגלל שהנסיעה הייתה קצרה. ישבתי בחדר במשך שעה או שעה וחצי. הצלחתי לראות קצת דרך כיסוי העיניים. ראיתי שאני יושב על כסא בצבע כחול. מדי פעם שוטר הגיע, כיוון אור לעיניים שלי וקילל אותי. הוא גם לעג לאמא שלי, שבכתה כשהלכתי עם השוטרים.

אחר כך הגיע שוטר, תפס את האזיקים שלי והוביל אותי למעלה במדרגות. נדמה לי שעלינו שתי קומות. הוא הוביל אותי לתוך חדר והזיז קצת את כיסוי העיניים. זה היה משרד. אני חושב שהוא היה צבוע באדום והיו בו שני שולחנות. על שולחן אחד היה מחשב. הוא העמיד אותי עם הפנים לכיוון הקיר ובעט בי בעיטה חלשה בברך. אחרי חמש דקות הוא הוביל אותי לחדר אחר. נשארתי שם עשר דקות בערך. אחר כך הוא העביר אותי לחדר אחר. עדיין הייתי עם כיסוי העיניים, אבל הצלחתי לראות קצת מתחת לכיסוי. מישהו דיבר בערבית. הוא אמר "יש שתי דרכים לעשות חקירה: אני מזיין את אלוהים שלך או שתשתף פעולה ותגיד לי את האמת בלי בעיות" אמרתי לו "מה שאתה רוצה".

אני ישבתי והוא התחיל לחקור אותי. במהלך החקירה הוא בעט ברגל שלי. כאב לי מאוד. הוא בעט גם ברגל השנייה שלי. במהלך החקירה בא מישהו שניסה לשכנע אותי להודות בהאשמות.

אחר כך החוקר ביקש ממני לחתום על דפים. אמרתי לו "על מה אני חותם?" הוא אמר "שאתה הולך הביתה". מבעד לכיסוי העיניים ראיתי שהוא לבש בגדים אזרחיים ושהיו לו משקפיים. הוא הוביל אותי מחוץ למשרד. הוא עמד מאחורי והרים את כיסוי העיניים, אז לא ראיתי אותו לגמרי. הוא הוביל אותי למטה במדרגות אל המקום שהייתי בו בהתחלה. שוטר הושיב אותי על כיסא ושם לי כיסוי עיניים. אחרי כמה דקות שני שוטרים תפסו אותי והובילו אותי אל מחוץ לחדר.

תוך כדי הליכה אחד מהם קילל אותי "יא בן שרמוטה, אני אזיין את אמא שלך ואני אזיין אותך". דחפתי אותו בידיים שלי, שהיו עדיין באזיקים ואז שני השוטרים הכו אותי. אחד מהם הכה אותי מכה חזקה בבטן ובראש. השני הכה אותי בגב ובבטן. קצת אחר כך הגענו לג'יפ. הם הכניסו אותי לג'יפ,הושיבו אותי על הרצפה של הג'יפ ונסעו. הנסיעה נמשכה חצי שעה בערך. בזמן הנסיעה אחד השוטרים שם את הרגל שלו על הראש שלי. הג'יפ עצר. לא ידעתי איפה אני. הצצתי וראיתי את השעון שלי. השעה הייתה 04:40. ישבתי באוטו והרגל של השוטר הייתה כל הזמן על הראש שלי. הרגשתי מנומנם. בכל פעם שנרדמתי השוטר בעט בי ואמר "יא חיה, אל תישן" או "יא מניאק, אל תישן". הוא גם שם את הנעליים שלו על הפה שלי. נשארתי ככה עד לשעה שמונה. מתישהו השוטר נרדם, ואז גם אני הצלחתי לנוח.

בסביבות השעה 08:05 הגיעו עוד שוטרים לג'יפ ודיברו אתי. אחד מהם אמר "מה דעתך שניתן לך כסף ובתמורה תשתף איתנו פעולה?" הם אמרו גם "אנחנו נסדר לך בחורות". השוטר הראשון אמר "פול חומוס פול- אני אוהב את משמר הגבול" שוב ושוב ורצה שאני אגיד את זה גם, אבל לא הסכמתי.

הם הכו אותי בראש עם מקל וגם הכניסו את המקל לפה שלי וסובבו אותו. הבטן שלי מאוד כאבה והכאב הלך והתגבר. אמרתי להם שהבטן שלי כואבת. אחד מהשוטרים הרים את החולצה שלי. הבטן שלי הייתה נפוחה וקשה. אחרי שהוא ראה את זה, הוא הוריד אותי מהג'יפ והכניס אותי לתוך חדר. הוא שיחרר את הידיים שלי והוריד את כיסוי העיניים. ראיתי מישהו במדים. אני חושב שהוא היה רופא. הוא ביקש ממני לשכב על מיטה ובדק אותי. אחר כך הוא כתב משהו על נייר ונתן את הנייר לשוטר ממשמר הגבול. השוטר היה קרח ונמוך. העור שלו היה שחום. היה שם עוד שוטר ממשמר הגבול. הוא היה בדווי. שמעתי אותו קודם, הוא ביקש מהשוטרים לא להכות אותי. הם הובילו אותי לג'יפ, קשרו את הידיים שלי כיסו את העיניים שלי. הפעם נתנו לי לשבת על הספסל בג'יפ. הג'יפ נסע. מולי ישב שוטר.

אחרי חצי שעה בערך הג'יפ עצר. השוטרים הורידו ממני את האזיקים ואת כיסוי העיניים והכניסו אותי לבית חולים. בכניסה היה שומר שישב ליד שולחן. ראיתי את הכניסה למחלקת הטראומה. חיכיתי שם כמה דקות עם שלושה שוטרים. אחרי שרשמו את הפרטים שלי, הכניסו אותי פנימה. השעה הייתה 09:10. עשו לי בדיקת דם וצילומי רנטגן. נשארתי במחלקת הטראומה עד לשעה 20:30 בערב. אחר כך השוטר שליווה אותי יצא איתי החוצה ולקח את הדו"ח הרפואי מהרופא שטיפל בי. ישבנו בחוץ וחיכינו להסעה. בשעה 21:00 הגיע ג'יפ של משמר הגבול עם סירנה מהבהבת בצבע אדום. היו בג'יפ שלושה אנשים.

הג'יפ נסע. אחד מהאנשים, שישב מלפנים ולבש בגדים אזרחיים, אמר שהוא יסיע אותי הביתה. נסענו לאבו דיס ואז הוא ביקש ממני לכוון אותו לבית שלי. כשהגענו הביתה הוא הוריד אותי מהג'יפ וליווה אותי לבית. הוא נתן לאבא שלי זימון להגיע למחרת לתחנת המשטרה במעלה אדומים.

במשך כל הזמן הזה לא נתנו לי אוכל. בזמן שחקרו אותי ביקשתי מים, והסכימו לתת לי רק פעם אחת. רק כשהגעתי לבית החולים שתיתי.

הבטן שלי כאבה כל הלילה. למחרת הלכתי עם אבא לתחנת המשטרה במעלה אדומים. קיבלנו זימון לבית משפט ליום 20.9.2007. השוטרים אמרו לאבא שלי לשלם ערבות של 1000 שקלים.

אחר כך הלכנו לבית החולים אל-מוקאסד, כדי לבדוק את הבטן שלי. הם לא מצאו שום דבר, ואמרו שכואב לי בגלל הפחד והמכות.

מוחמד יאסר פאייז מוחסן, בן 15, הוא תלמיד תיכון ותושב אבו דיס שבמחוז אל-קודס. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בבית העד, ב-14.5.07.