שוטרים עינו עובדים פלסטינים שנתפסו בישראל ללא היתר, מארס 2007

באסם חמאמדה, סטודנט

אני גר עם המשפחה שלי בכפר יטא. יש לי תשעה אחים ואחיות. אני סטודנט באוניברסיטה הפתוחה בירושלים ואני עובד בישראל בלי אישור, באזור באר שבע. אני ישן שם במשך השבוע וחוזר הביתה רק בסופי שבוע. עובדים איתי כמה חברים, ביניהם ח'ליפה אחמד מוחמד אבו סמרה, בן 22 וסובחי יוסף אבו פאנוס, שהוא בן 15 או 16.

ב-22.03.07, בשעה 02:30 בבוקר, שוטרים ישראלים במדים ושוטרים מהבולשת נכנסו לקרוואן שבו אנחנו ישנו. הם בדקו את תעודות הזהות שלנו ולקחו אותנו לתחנת המשטרה בבאר-שבע. היינו שמונה אנשים, כולנו מכפר יטא. כשנכנסנו לתחנה החתימו אותנו על מסמכים בעברית ובערבית שכתוב בהם שלא הכו אותנו.

בשעה 04:30 בבוקר הם הפרידו בינינו, הם העבירו אותי ואת וסובחי אבו פאנוס לתחנה של הבולשת, במרחק 20 דקות נסיעה מתחנת המשטרה בבאר-שבע. הם הכניסו את סובחי לחדר. אני הייתי במסדרון ושמעתי את סובחי צועק. הקשבתי לצעקות שלו והרגשתי שתורי מתקרב. פחדתי מאוד.

אחרי 15 דקות הכניסו אותי לחדר חקירה. ברגע שנכנסתי התנפלו עלי ארבעה אנשים מהבולשת והכו אותי באלה. לאחד מהם היה תג על הכתף והיה כתוב שהשם שלו הוא באסם. לא הצלחתי לקרוא את שם המשפחה שלו. העור שלו היה שחום, הוא היה נמוך ומלא יחסית. הוא נראה בערך בסוף שנות העשרים שלו. שלושת השוטרים האחרים היו גבוהים, עם גוף מלא ושיער קצוץ.

הם נתנו לי כמה סטירות בפנים, ואחר כך הושיבו אותי על כסא מסתובב וקשרו את הידיים והרגליים שלי לכיסא.

הם התנפלו עלי, בעטו בי והכו אותי בכל הגוף. המכות נמשכו שעה וחצי בערך. הם הכו אותי בתורות, שניים שניים. השוטר באסם הרים כסא מפלסטיק והכה אותי עם הכסא בגב ובכתפיים. צעקתי מכאב. שאלתי למה הם מכים אותי. באסם סגר דלת של ארון מעץ על היד שלי וירד ממנה דם.

השוטרים קיללו אותי ואמרו לי לשתוק. השוטר באסם טען את האקדח שלו וכיוון אותו לראש שלי . שוטר אחר אמר לי "אתה תמות היום". לרגע פחדתי שהם מתכוונים לזה. השוטר באסם אמר לי שאני העצור היחיד מבין שמונת הפועלים. שני שוטרים מהבולשת, שהיו בחדר קודם, נכנסו. באסם הרחיק את האקדח, התכופף, הרים את הנעל שלי והכה אותי עם הנעל בראש. אחר כך הוא הכניס את הנעל לתוך הפה שלי.

צעקתי "מה אתם רוצים ממני?" הוא אמר שאני מואשם בגניבת רכב וטען גם שגנבתי טלפון נייד מסוג "מירס מוטורולה" . אמרתי שזה לא נכון, שהטלפון שייך לבוס שלי, ג'יהאד א-שלאלדה מירושלים. אמרתי שאני לא נוהג, ואין לי רישיון נהיגה בכלל. הוא גם אמר שהרכב נגנב בשעה 03:30 בבוקר, ואמרתי לו שאני נעצרתי בשעה 02:30. הוא לא התייחס להסברים שלי. הוא אמר שאני לא משתף איתו פעולה.

אחר כך השוטר באסם העביר אותי לחדר אחר, הוריד את כל הבגדים שלי חוץ מהתחתונים, קשר את הידיים שלי מאחור ואז קשר את הידיים והרגליים שלי בלולאת ברזל ותלה אותי מהתקרה. הייתי תלוי בגובה מטר וחצי. באסם ושני השוטרים עזבו אותי ככה ואמרו לי שאני אשאר תלוי עד שאודה. באסם ועוד שוטר הכו אותי עם מקל שחור מתקפל באורך 20 ס"מ. מכה אחת פגעה בצוואר שלי, ועוד מכות פגעו בגב שלי. ירד לי דם מזווית העין השמאלית, מהאף ,מהפה ומהשפה.

צעקתי ובכיתי מכאבים. ניסיתי לסבול את העינויים כמה שיכולתי. הם השאירו אותי תלוי במשך חצי שעה. אחר כך באסם חזר לבד, הוריד אותי והרשה לי ללבוש מכנסיים ונעליים. נשארתי בלי חולצה .

באסם האשים אותי בבגידה ובגניבה. אמרתי לו שהוא בוגד, כי הוא לובש את המדים של הצבא הישראלי וחוקר את בן הדת שלו. הוא כעס. הוא ניסה שוב לסגור את דלת הארון על היד שלי, אבל התחמקתי.

הוא קשר את הידיים שלי מקדימה. הרגליים שלי היו קשורות גם. הוא הוביל אותי לחדר של קצין חקירות. אחרי שנכנסתי לחדר באסם נתן לי את החולצה שלי. ישבתי מול הקצין. הוא שאל אותי שאלות בעברית ובאסם תירגם את השאלות והתשובות.

החקירה נמשכה עד לשעה 13:00 בערך. אחר כך הסיעו אותי ואת סובחי לתחנת המשטרה בבאר-שבע בניידת משטרה עם כלוב מברזל. הידיים והרגליים שלנו היו קשורות. ירד דם מהאצבעות שלו. הפנים שלו היו אדומות ממכות. הוא אמר לי שהם ניסו לעקור לו שני ציפורניים מהיד.

חתמתי על עדות שכתוב בה שגנבתי. הם לקחו את טביעות האצבעות שלי וצילמו אותי. בתמונה רואים את הפציעות שלי.

אחר כך הסיעו אותי לבית-המשפט בבאר שבע. ראיתי שם את שבעת החברים שלי. המשפט שלנו נדחה ולקחו אותנו למעצר בנתיבות. הם העבירו את סובחי לבית מעצר נגב (קציעות), כי הוא קטין. נתתי את החפצים שלי: שעון, ארנק, ומכשיר טלפון נייד, מאה שקלים שהיו בכיס שלי,כובע וארנק שהיו בו 350 שקלים.

בנתיבות הם רשמו שהם לוקחים לי רק מאה שקלים, כובע, מטען לטלפון נייד ותעודת זהות. ביום הראשון למעצר ביקשתי לראות רופא, אבל הם לא הסכימו. לא יכולתי לישון מרוב כאבים. רק ביום החמישי למעצר העבירו אותי לבית החולים סורוקה. אחרי שטיפלו בי שלחו אותי למעצר נגב. יש שם מרפאה, אז רופאים בדקו אותי בכל יום ונתנו לי תרופות.

הייתי בבית המעצר 11 ימים ואחר כך העבירו אותי לבית-המשפט וגזרו עלי מאסר של שלושה חודשים, על כניסה לישראל בלי אישור. חתמתי על התחייבות שאשלם 5,000 שקלים אם אכנס לישראל במשך שלוש השנים הבאות. 21 ימים אחרי שעצרו אותי העבירו אותי לבאר שבע.

גזר הדין של ששת החברים שלי היה דומה לשלי. את סובחי שחררו אחרי 21 ימים בבית מעצר נגב, בלי משפט.

ב-7.5.07 שחררו אותי. החזירו את תעודת הזהות שלי, הבגדים שלי ומכשיר הטלפון הנייד. שאלתי מה עם שאר הדברים שלי, והקצין אמר לי לברר עם הצלב האדום. פניתי באותו יום לצלב האדום ודיברתי עם בלאל שריף. הוא אמר שהוא ינסה להחזיר את הדברים שלי.

אחרי שהשתחררתי מהמעצר, הרגשתי לא טוב והלכתי לרופא ביטא. הרופא טיפל בי ונתן לי תרופה וזריקה להורדת לחץ הדם.

באסם מוחמד חמאד חמאמדה, בן 23, הוא סטודנט, תושב יטא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בחברון, ב-13.5.07.