שוטרים עינו עובדים פלסטינים שנתפסו בישראל ללא היתר, מארס 2007

ח'ליפה אבו סמרה, סטודנט

אני גר ביטא יחד עם המשפחה שלי, אבא שלי, בן 52, שעובד כפועל בישראל, אמא שלי, האחים שלי, נור, בן 18, נזיה, בן 12 ובילאל, בן 11 והאחיות שלי, אסמאא, בת 23, איחסאן, בת 19, יאסמין, בת 16, אריג', בת 11, פאטמה, בת 10 וימאמה, בת 9.

אני לומד חשבונאות באוניברסיטה הפתוחה של אל-קודס ביטא. זו השנה השנייה ללימודים שלי. נאלצתי לדחות את הלימודים בסמסטר הזה בגלל המצב הכלכלי של המשפחה שלי. בתחילת חודש מארס השגתי עבודה באזור באר שבע, ליד בית החולים סורוקה.

אני וחבר שלי, באסם חמאמדה, עובדים ביחד. עבדנו באתר בבאר שבע במשך שבועיים, כל יום בשבוע, חוץ מיום שבת, מהשעה 07:00 בבוקר ועד לשעה 16:30 אחר הצהריים. בשבת נשארנו באתר הבנייה. במשך השבועיים האלו ישנתי באתר יחד עם באסם חמאמדה, בילאל נסאר, נאסר נסאר, באסם נסאר, פאדי אבו זהרה, איימן חושייה וסובחי אבו פאנוס. סובחי הוא נער בן 15. כולנו מיטא.

ביום חמישי (22.3.2007) בסביבות השעה 02:30 לפנות בוקר, ישנתי עם כולם בתוך קרוואן ופתאום התעוררתי ושמעתי שוטרים. הם אמרו לנו לבוא איתם לתחנת המשטרה. היו שם ארבעה שוטרים במדים ושני שוטרים מהבולשת. אחד מהשוטרים קשר את הידיים שלנו והוביל אותי ואת שבעת החברים שלי לאוטו של המשטרה מסוג פורד.

הגענו לתחנת המשטרה בבאר שבע בסביבות השעה 04:30 לפנות בוקר. הם ערכו עלינו חיפוש ארוך. הם מצאו אצלי את המפתחות של האוטו שלי, מסוג מיצובישי. אחד מהשוטרים חשב שהמפתחות שייכים לבילאל נסאר. הוא הכה אותו בפנים. אחרי שאמרו לשוטר שהמפתחות שלי, הוא התקרב אלי כדי לתקוף אותי, אבל השוטרים האחרים עצרו אותו. הידיים שלי והידיים של בילאל היו קשורות.

אחרי עשר דקות הם הביאו דפים ואמרו לנו לחתום עליהם. היה כתוב שם שהשוטרים לא הכו אותנו. כולנו חתמנו. הם לקחו את באסם חמאמדה ואת סובחי אבו פאנוס לחקירה במקום אחר. אחרי כמה דקות, הם הכניסו אותי לחדר, קשרו את הידיים שלי באזיקים ממתכת וקשרו את הידיים שלי בחבל לתקרה. אחד מהשוטרים בעט ברגל שלי והכה אותי בבטן. הוא אמר לי שמישהו גנב אוטו בשעה 03:00 ושאחד מאיתנו יודע מי הגנב. אמרתי לו שישנתי ולא ראיתי אף אחד גונב אוטו. אמרתי לו גם שהם עצרו אותנו בשעה 02:30 לפנות בוקר,לפני הגניבה שהוא מדבר עליה. שאלתי אותו "איך אני אדע מי גנב את האוטו?". הוא אמר שהאוטו שלי גנוב. אמרתי לו שהאוטו שלי לא גנוב. הוא אמר לי שהם מצאו שני מכשירי DVD , מסך של מחשב ושני סכינים. אמרתי לו שוב שהאוטו שלי ושיש לי רישיון.

נשארתי תלוי בחדר למשך 15 דקות. אחר כך הם לקחו אותי לחדר חקירות וחקרו אותי על האוטו, מכשירי ה- DVD , מסך המחשב והסכינים. אמרתי לחוקר את מה שאמרתי קודם לשוטר הקודם שדיבר איתי. הוא אמר לי שאסור לי להיכנס לישראל בלי אישור. חתמתי על דפים. אחר כך הם הובילו אותי לחדר ההמתנה.

נשארתי בחדר ההמתנה עד לשעה 15:00 אחר הצהריים ואז לקחו אותנו לבית המשפט. חיכינו שם שעה בערך. אחר כך הודיעו לנו שהדיון נדחה ביומיים. החזירו אותנו לאותה תחנת משטרה. נשארנו שם עד לשעה 22:30 בערב ואז הסיעו אותנו לתחנת המשטרה בנתיבות. נשארנו שם עד לדיון בבית המשפט ביום ראשון. ביום ראשון אמרו לנו שהדיון נדחה בחודש.

אחרי 22 ימים במעצר, אני, בילאל, נאסר, באסם, באסם חמאמדה, פאדי, איימן וח'ליפה נשפטנו למאסר של שלושה חודשים. הם לקחו את באסם חמאמדה ובאסם נסאר לכלא הדקל ואת השאר למעצר בנגב (קציעות). אחרי שלושה ימים בנגב, הם העבירו אותנו לכלא מעשיהו ברמלה. נשארנו שם 45 ימים ואחר כך הם שחררו אותנו.

השוטרים בתחנת המשטרה בבאר שבע לקחו ממני טלפון נייד מדגם סימנס, את הארנק שלי עם רישיון הנהיגה וכרטיס הסטודנט ואת האוטו שלי, מיצובישי לנסר בצבע כסף.

חתמתי על התחייבות לא להיכנס לישראל למשך שלוש שנים. קיבלתי מעצר על תנאי לשלושה חודשים, ואם יתפסו אותי בישראל יכניסו אותי לכלא מיד לשלושה חודשים ואני אקבל קנס של 5,000 שקלים.

ח'ליפה אחמד מוחמד אבו סמרה, בן 23, סטודנט, הוא תושב יטא שבמחוז חברון. את עדותו גבה עיסא עמרו, במלון פארכ בחברון ב-13.5.07.