עדויות

מוחמד ג'באלי, סטודנט

ביום ראשון (18.3.2006) בסביבות השעה 11:00 בבוקר הגעתי למחסום חווארה. הייתי בדרך מאוניברסיטת א-נג'אח לבית שלי. בתור לפני היו בערך עשרים אנשים. בסביבות השעה 11:30, היו שבעה אנשים לפני בתור. הסתכלתי לכיוון החיילים, שעמדו ליד התור שבו עוברים המבוגרים והנשים. בין התור הזה לתור שלנו מפרידה גדר ברזל עם סורגים. היו שם שני חיילים, אחד מהם שחור. הוא הסתכל עלי והמבטים שלנו נפגשו. הרחקתי ממנו את המבט שלי. הגובה שלו היה 1.70 בערך והיה לו מבנה גוף מלא. הוא צעק עלי בערבית "בוא, יא בן שרמוטה, יא בן זונה!" הוא התקרב אלי מהצד השני של הגדר יחד עם החייל השני שעמד לידו. אמרתי לו "מה יש לך?" הוא ענה בערבית עם מבטא "למה אתה מקלל אותי ואומר שאני כושי?" עניתי שלא אמרתי שום דבר, ושאני לא מכיר את המילה "כושי". החייל ניסה למשוך אותי בין סורגי הברזל. אמרתי לו "חכה רגע, אני אצא בעצמי".

יצאתי מהתור. החייל השחור הורה לי לתת לו את תעודת הזהות שלי ונתתי לו אותה. הוא ועוד חייל הורו לי ללכת אחריהם. פתאום חייל אחר רץ לכיוון שלי מלפנים. פחדתי שהוא עומד להכות אותי או לדחוף אותי, אז התרחקתי והוא צעק עלי בעברית. שני החיילים הובילו אותי לחדר קטן, בגודל 1.5 × 1.5 מטרים בערך.

ידעתי שזה המקום שבו חיילים מכים צעירים, כדי שאף אחד לא יראה. עוד לפני שנכנסתי לחדר, החייל השחור בעט בי בשוק הימנית. שני החיילים דחפו אותי לתוך החדר ועוד שלושה חיילים נכנסו. אחד משלושת החיילים שנכנסו אמר "תעמוד כאן" ואני עמדתי איפה שהוא אמר. הבנתי שהם רוצים שאני אעמוד בפינה, כדי שהאנשים שעוברים במחסום לא יוכלו לראות אותי. שלושה חיילים יצאו מהחדר.

נשארו בחדר שני חיילים. אני זוכר אחד מהם בבירור, הגובה שלו היה 1.70, היה לו עור שחום, מבנה גוף בינוני, הוא היה בן 27 או 30. החייל הזה ניסה להכות אותי בראש עם קסדת המתכת שלו, אבל אני התחמקתי מהמכה. הוא נתן לי כמה סטירות בפנים. שני החיילים צעקו עלי והכו אותי עם הידיים שלהם בכל הגוף. החייל הראשון, השחום, אמר לי בעברית ובערבית "למה אתה אומר כושי?" עניתי באנגלית שאני לא מכיר את המילה הזאת. אמרתי לו "אתה יודע עברית?", הוא ענה שכן ואני אמרתי שאני לא יודע. ביקשתי שיקרא לחייל שמדבר ערבית. הוא לא ענה. שני החיילים יצאו.

אחרי עשר דקות שני החיילים חזרו וצעקו בעברית. הם קיללו את אימא שלי ואת אחותי. אחד מהם ניסה לתת לי סטירה בפנים, אבל אני תפסתי את היד שלו. הוא צעק עלי ואני אמרתי "אל תכה אותיי". שני החיילים דחפו אותי. אחרי שלוש דקות הם הלכו.

עשר דקות אחר כך החייל השחום חזר ועמד מולי. הוא אמר לי בערבית "למה אתה אומר כושי?" אמרתי לו שוב שאני לא יודע מה זה כושי, ושאני לא מבין עברית. שלושה חיילים אחרים עמדו ליד הדלת של החדר והסתכלו עלי. פתאום החייל נתן לי עם הברך שלו בעיטה חזקה באשכים. הרגשתי כאב חזק. המרחק ביני לבינו היה 20 או 30 סנטימטר. הוא נתן לי סטירה חזקה, הסתכל עלי וחייך ואז הלך.

אחרי פחות מדקה שלושת החיילים שהיו בחוץ נכנסו והצטרף אליהם חייל רביעי. ארבעת החיילים בעטו בי, הכו אותי בידיים על הפנים, הראש ובעוד מקומות בגוף. האשכים שלי כל כך כאבו, עד שלא יכולתי יותר לראות איזה חייל מכה לי. כולם היכו אותי באכזריות. החייל השחור נתן לי כמה סטירות חזקות וכמה בעיטות בשוקיים. הוא אמר לי "יא בן זונה, יא בן שרמוטה!" הם הכו אותי שלוש דקות בערך, ואז הלכו.

החייל השחום שבעט בי באשכים חזר בפעם השלישית, הסתכל עלי וחייך. הוא אמר לי להראות לו את הפציעה, אבל לא הסכמתי. הוא אמר בערבית כמה פעמים "לראות". הוא אמר בעברית "חזק" כמה פעמים, לא הבנתי את המילה הזאת, אבל הרגשתי שהוא לועג לי. אחר כך הוא עזב את החדר.

אחרי רבע שעה צעקתי לחיילים בעברית "חייל". הגיעו שלושה חיילים. אמרתי להם שיש לי כאבים באשכים ושהם התנפחו. החיילים צחקו עלי והלכו. אחרי כמה דקות אמא שלי התקשרה אלי. לא הספקתי לענות, אחד מהחיילים נכנס לחדר, צעק עלי ולקח ממני את הטלפון הנייד שלי. ביקשתי ממנו שיזמין אמבולנס, אבל הוא לא הקשיב לי ויצא מהחדר. קצת אחר כך, הרגשתי שאני לא יכול לשאת את הכאב וצעקתי שאני רוצה אמבולנס. החייל שהכה אותי באשכים בא. הוא דיבר בטלפון נייד ועמד שתי דקות בכניסה לחדר.

אחרי שהוא גמר לדבר בטלפון אמרתי לו "תסתכל, תראה מה עשית לי". הראיתי לו את הפציעה. הוא אמר בערבית "בסדר גמור". האשכים שלי התנפחו מאוד. אמרתי לו "לא בסדר, אתה לא רואה?" הוא חייך והלך. אמרתי לו "תן לי ללכת לבית החולים", אבל לא היה אכפת לו.

אחרי חמש דקות, אותו החייל בא והחזיר לי את תעודת הזהות שלי ואת הטלפון הנייד. ניסיתי לבקש מהחיילים האחרים אמבולנס, אבל הוא הוביל אותי רחוק מהם. הוא החזיק את היד שלי והוביל אותי לכיוון האנשים שעוברים במחסום לשכם.

התקשרתי לאמא שלי, סיפרתי לה מה קרה וביקשתי שתגיע לבית החולים רפידיא. עליתי על מונית ונסעתי לבית החולים. עשו לי בדיקה ואז הפנו אותי לבית החולים המתמחה בשכם, כדי לקבל שם טיפול.

בעלה של אחותי הגיע אלי, אחרי שאמא שלי סיפרה לו מה קרה. הוא ליווה אותי לבית החולים. הרופאים בדקו אותי ועשו צילום אולטרסאונד. הם גילו שיש לי דימום באשך ימין וקריש דם. עשו לי ניתוח, הסירו חלק מהאשך הימני שלי ועצרו את הדימום. השתחררתי מבית החולים ביום שני.

אבא שלי הלך באותו יום לתיאום והקישור בחווארה והגיש תלונה נגד החיילים. אני רוצה להגיש תלונה נגד החיילים. הם תקפו אותי ואני לא עשיתי שום דבר. החייל שהכה אותי רצה להרוג אותי או להפוך אותי לנכה. הרופא אמר לי "החייל שהכה אותך התכוון לפגוע בך, אבל אלוהים רצה להציל אותך מבעיה גדולה".

מוחמד ריאד עיסא ג'באלי, בן 19, הוא סטודנט באוניברסיטת א-נג'אח בשכם ותושב ביתא שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בבית העד ב-21.3.07.