חיילים כפו על בעל מכולת לסגור את חנותו כדי שמתנחלים יוכלו להשליך עליה אבנים, ינואר 2007

דאווד ג'אבר, בעל חות מכולת

אני גר עם אשתי ועשרת הילדים שלנו. אנחנו גרים מול הכביש שמחבר את קריית ארבע לאל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה). יש לי חנות מכולת והיא קרובה לבית וצמודה לכביש. לפעמים הבנים שלי עוזרים לי בעבודה. המכולת קטנה והרווחים שלנו בקושי מספקים את הצרכים הבסיסיים שלנו. אני מוכר בכל יום סחורה בחמישים עד מאה שקלים בממוצע. המכירות גרועות בגלל סגירת האזור והאיסור על נסיעה בכביש.

ביום שבת (27.1.07) אחרי תפילת הערב, הלכתי הביתה והשארתי במכולת את הבן שלי שאדי, בן 18, יחד עם בן הדוד שלו, בלאל ג'אבר, בן 28. פתאום שמעתי צעקות. חשבתי שהצעקות מגיעות מהמכולת, אז באתי מהר. היו שם שישה חיילים וקבוצה של יותר מארבעים מתנחלים ומתנחלות בני 18 עד 25. שאלתי את החיילים והמתנחלים מה קורה. אחד מהמתנחלים אמר שהם איבדו ז'קט ושהם רוצים אותו. אמרתי לו "אני לא מוכר ז'קטים, זאת מכולת". אחד מהחיילים ביקש ממני לסגור את המכולת וללכת הביתה. סגרתי את הדלת של המכולת, יצאתי עם שאדי ובלאל מהדלת האחורית והלכנו הביתה.

שמענו אבנים פוגעות בדלת של המכולת. הם המשיכו לזרוק אבנים שעה בערך. הם קיללו וצעקו "אנחנו רוצים לשחוט את הערבים". שכן שלי, טארק, אמר לי שהם זרקו אבנים גם על הבית שלו. הם עשו את כל הדברים האלה ליד החיילים הישראלים. לא הגשנו תלונה לאף אחד. למי נתלונן? התלוננו כבר הרבה ושום דבר לא קרה. השכן שלי, סופיאן, סיפר לי שבאותו הלילה מתנחלים פרצו לבית שלו ותקפו את המשפחה שלו.

בשנת 1993 התחלתי לבנות את הבית שלי. בניתי גם מבנים לעשר חנויות מול הכביש. הבנייה עלתה לי הון. המשפחה שלי והשותפים שלי עזרו לי לממן את הבנייה. השקענו יותר מ-150,000 דינרים ירדניים. קיוויתי שיהיו לי ולמשפחה שלי חיים יותר טובים, אבל היום תשע מהחנויות שבניתי סגורות. המכולת קטנה ולא התפתחה. אם המצב הכלכלי היה יותר טוב הייתי עוזב את האזור ומחפש מקום שבו נוכל לחיות בצורה נעימה. הצעתי את הבית ואת החנויות למכירה, אבל אף אחד לא מתעניין. העברתי את החיים שלי בחלומות. הייתה לי תקווה שהם יתגשמו, אבל אני לא חושב שזה יקרה.

דאווד ראתב חוסיין ג'אבר, בן 51, נשוי ואב לעשרה, הוא בעל חנות מכולת ותושב חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש בחנות המכולת של העד ב-31.1.07.