מתנחלים פרצו לבית בחברון ותקפו את דייריו בנוכחות הצבא, 27.1.07

סופיאן אבו חתה, בן 41

אני גר עם המשפחה שלי בבית ישן בשכונת אל-משארקה (א-סלאיימה) הבית בן שתי קומות ויש בו שישה חדרים. הבן הגדול שלי בן 21 והקטן בן 3.5. בעבר עבדתי כפועל, אבל היום אני מובטל. אחת הכניסות לבית שלנו צמודה לדרך שמובילה מקריית ארבע לחרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה). הצבא פתח את הדרך הזאת לפני שנתיים והיא מיועדת למתנחלים. יש עוד כניסה לבית שלנו מהצד השני. אנחנו משתמשים בשתי הכניסות.

ביום שבת (27.1.2007) בשעה 20:00 בערך רכבתי על הסוס של השכן שלי בדרך הביתה, בשביל שמחבר בין קריית ארבע לחרם אל-איבראהימי. הייתי במרחק של 150 מטרים מהבית שלי בערך, ואז ראיתי קבוצה של יותר משלושים מתנחלים ומתנחלות מיידים אבנים על החנות של דאווד ג'אבר, שצמודה לבית. המתנחלים היו צעירים, בני 15 עד 30. היו ביניהן ארבע בנות שאני מכיר היטב, שתמיד תוקפות אנשים. אחת מהן שחומה וגבוהה. היו שם גם שני ג'יפים של הצבא ועשרה חיילים בערך. ג'אבר סגר את החנות במהירות. רציתי ללכת לבית שלי, אבל אחד מהחיילים אמר לי לחכות כמה דקות. חייל אחר אמר לי לחזור בדרך שבאתי ממנה ואני אמרתי שאני בדרך הביתה, ושאין לי מקום אחר ללכת אליו. חיכיתי שם כמה זמן. המתנחלים הלכו לכיוון המסגד ואני המשכתי לרכב על הסוס לכיוון הכניסה השנייה לבית. כשהתקרבתי שמעתי את שתי הבנות שלי ואת אשתי צועקות. ראיתי כמה מתנחלים יוצאים מהבית וחיילים עומדים מול הדלת. בבית ראיתי את אשתי, את הבנות שלי ואת השכנה שלנו, אשתו של אסחאק ג'אבר והבת שלה. כולן צעקו. הנשים אמרו שהמתנחלים הגיעו לבית, דחפו את דלת הברזל, נכנסו וניסו לתקוף את המשפחה. הן אמרו שהבנים ניסו לעצור אותם ושאחרי כמה דקות הם הצליחו להוציא את המתנחלים מהבית.

הבן שלי מוחמד, בן 19, יצא אחרי המתנחלים והחיילים הורו לו לבוא איתם לקוביות בטון במרחק של שלושים מטרים מהבית. יצאתי ואמרתי לחיילים "למה לקחתם את הבן שלי?" הקצין התקרב אלי ואמר לי לא לפחד, שהם ישאלו אותו כמה שאלות ויחזירו אותו הביתה. אחרי עשר דקות מוחמד חזר. הוא אמר שהחיילים שאלו אותו למה הוא עושה בעיות. מוחמד אמר להם שהוא והמשפחה היו בבית והמתנחלים פרצו לבית ותקפו אותם. אחרי חמש עשרה דקות החיילים חזרו ודפקו על הדלת. אחד מהם אמר לנו לא לעשות שוב את מה שעשינו למתנחלים. אחרי ששמעתי את מה שהוא אמר ניסיתי להיכנס ולסגור את הדלת, והחייל החזיק את הדלת וניסה למנוע ממני לסגור אותה. הזזתי את היד שלו וסגרתי את הדלת. אחרי עשרים דקות הגיע קצין של הצבא. הבן שלי עבד דיבר אתו. הקצין אמר לעבד שהוא מצטער על מה שקרה. הוא לחץ לו את היד ואיחל לנו לילה טוב. לא הגשנו תלונה במשטרה כי אף אחד מאיתנו לא נפצע וגם בגלל שאנחנו יודעים שהתלונות לא עוזרות.

המתנחלים פרצו לבית ותקפו אותנו כשהיו לידם עשרה חיילים. החיילים היו יכולים לעצור אותם. אני חושב שהמתנחלים לא היו תוקפים אותנו ונכנסים לבתים שלנו אם הם לא היו יודעים שהצבא מגן עליהם.

סופיאן עבד א-רחמאןן אבו חתה, בן 41, נשוי ואב לתשעה ילדים, הוא מובטל ותושב חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית העד, ב-31.1.07.