חשד שחיילי צה"ל הוציאו להורג שני פצועים באל-יאמון שבמחוז ג'נין, 8.11.06

מוהנד קבאלה, בעל חנות

אני גר בשכונה הדרומית, שכונת א-ליבדי, בכפר אל-יאמון. אתמול בלילה (8.11.06), ישנתי בבית שלי. האחים שלי, סלאח ומוג'אהד וההורים שלי ישנו גם הם בבית ואחי שאדי ואשתו היו בדירה שלהם, בקומה השנייה של הבית.

בסביבות השעה 01:50 לפנות בוקר, התעוררתי מרעש של פיצוצים, ירי וצעקות ליד הבית. גם האחרים שלי התעוררו. יצאתי מהחדר שלי וראיתי את אבא שלי ואת אחי בשאר עם שני אנשים ששכבו על הרצפה. הם ניסו לעזור לאנשים, שהיו פצועים. כשהתקרבתי אליהם, זיהיתי את חמאדה א-ראג'ח, המכונה "מחמוד", וסלים טח'בושאבו אל-הייג'א. הם לא היו חמושים. הלכתי לקחת את הטלפון הנייד שלי והתקשרתי לחבר שלי, ג'עפר. הודעתי לו שסלים וחמאדה פצועים וביקשתי אותו להזמין אמבולנס, כי מהסלקום שלי אי-אפשר להתקשר ל-101.

חזרתי לאבא שלי ולבחורים. הבאנו שמיכה וכיסינו את חמאדה, שהיה פצוע באזור הבטן. הוא ביקש ממני לכסות אותו בעדינות כי הוא פצוע. אני חושב שסלים היה פצוע בירך. הוא הסתובב בבית וניסה למצוא מקום מסתור. אחרי 15-10 דקות, שמעתי רעש של ג'יפים צבאיים וצעקות של חיילים בתוך הבית. נכנסתי לחדר שלי והתקשרתי לאנשים כדי שיביאו אמבולנס. בזמן שהייתי בחדר שמעתי פיצוץ. אחר-כך התברר לי שהחיילים זרקו לחצר רימון הלם. החיילים צעקו בערבית "פתח את הדלת!".

אבא שלי יצא ופתח את הדלת. החיילים היו עדיין בתוך הג'יפ, ליד השער של הבית. אחד מהם צעק בקול רם והורה לכולנו לשבת על המדרגות של הבית. כולנו יצאנו לחצר הפנימית וישבנו על המדרגות. חמאדה שכבר בחצר הפנימית, במרחק של מטר וחצי מהשער. סלים זחל לתוך חדר שמשמש כמחסן, ליד השער. לחדר הזה יש שתי דלתות - אחת פונה לכביש והשנייה לחצר הפנימית.

אחר כך החייל הורה לאבא שלי לפתוח את החלק השני של השער. זה שער רחב ובדרך כלל אנחנו פותחים רק צד אחד שלו. אבא שלי פתח את הצד השני. החייל אמר "כל מי שבבית, שיירד ויבוא אל מרכז החצר, מול הדלת". כולנו ישבנו במקום שעליו הצביע החייל. גם אחי שאדי ואשתו ישבו איתנו. החיילים היו עדיין בתוך הג'יפ, שעמד במקביל לשער. החייל שליד הנהג ירד והוא ועוד שני חיילים נכנסו לבית. שלושתם דלגו מעל חמאדה ונכנסו אל החדר שאליו זחל סלים. אחרי דקה או שתיים, שמעתי שתי יריות מתוך החדר, ואחרי כמה שניות, ראיתי דרך הדלת רובה שירה ירייה שפגעה בראש של חמאדה. ראיתי את היד של חמאדה מתרוממת ואחר כך נופלת, והוא השמיע קול חלוש.

אחר כך, אחד החיילים קרא לאבא שלי ואמר לו "חאג', קום, תרים את הבגדים שלך, תוריד מכנסיים, תסתובב, בוא" אחרי שאבא שלי עשה מה שאמרו לו, החיילים הורו לנו, אחד אחד לפי התור, לעשות אותו דבר. אחר כך הם הורו לנו להכנס לבית. אחרי שנכנסנו החיילים ביקשו את תעודות הזהות שלנו. אספנו את תעודות הזהות ואחי מוג'אהד מסר אותן לחיילים.

סלים כבר לא היה בחיים. הדם שלו היה על הרצפה. החייל שאל אותנו אם יש בבית עוד אנשים, ואיים להרוג כל אדם שהם ימצאו בתוך הבית. אחר-כך הוא שאל את אשתו של אחי אם יש נשק בבית. היא אמרה לו שאין, ואז, הם הורו לנו לצאת מהבית. רק סלאח נשאר בפנים כי הם הורו לו לפתוח את כל החלונות והדלתות.

החיילים אמרו לנו לצאת לרחוב והושיבו אותנו ליד הפינה של הבית, שם עמד ג'יפ אחר שבתוכו היו חיילים. אני חושב שהם היו ארבעה. בזמן שהיינו שם אחד החיילים בג'יפ הזה קרא לאבא שלי לגשת אליו. אבא התקרב אל החייל והוא שאל אותו על האנשים שנהרגו. אבא שלי אמר לו שנהרגו שני בחורים צעירים שהוא לא מכיר. אבא שלי קרא לי, וגם אני ניגשתי לג'יפ ועמדתי ליד הדלת של הנהג. אחד החיילים תפס אותי והצמיד מכשיר קשר לאוזן שלי. מישהו שאל אותי דרך המכשיר איך קוראים לי , ועניתי לו ששמי מוהנד. הוא שאל אותי איך קוראים לאנשים שנהרגו ונתתי לו את השמות שלהם. הוא שאל אותי גם במה אני עובד.

אחר כך חזרתי לפינה שבה ישבנו. שמעתי ירי מתוך הבית. אחר כך הם החזירו אותנו לאותו חדר שבו נהרג סלים. החיילים עדיין היו בחדר. אחד מהם אמר, עד כמה שהצלחתי להבין, "אתם צריכים ללכת בין הג'יפים ומי שירוץ, אנחנו נירה בו, בום בום". החיילים דברו איתנו בתערובת של ערבית משובשת ועברית. יצאתי עם האחים שלי. לאבא, כנראה בגלל שהוא מבוגר, נתנו להשאר בבית, וגם לנשים. עמדנו מחוץ לבית. הג'יפ שהיה ליד הפינה התקדם. הג'יפ שהיה בכניסה יצא מהסמטה. עמדנו כמו שהחיילים הורו לנו החיילים, בין שני הג'יפים ואז הלכנו ככה בסמטאות.

כשהיינו במרחק של 40 מטרים מהבית של לוטפי, הג'יפ עצר. החיילים הורו לנו לשבת, והתישבנו. אחר כך אחד החיילים פתח את הדלת האחורית של הג'יפ שהיה לפנינו ואמר לנו "אתם, שניכם, בואו!" הוא הצביע על אדם ששכב על הכביש, ללא רוח חיים ואמר לנו "תרימו!" אני ובשאר ניגשנו והרמנו את הגופה והנחנו אותה בצד הכביש. אחת הרגליים שלו הייתה כמעט קטועה.

אחר כך הגענו אל חצר המאפייה. החיילים הורו לנו לעלות לג'יפים. אותי הושיבו בג'יפ של משמר הגבול. הג'יפ הסתובב בכפר והסיע אותנו לאזור של מסגד אל-ארקם, שם היה אוטובוס. החיילים העלו לאוטובוס אותי, את האחים שלי ועוד שלושה צעירים ופועלים מהמאפייה. היינו 11 עצורים. האוטובוס הסיע אותנו לסאלם, ושם קשרו את הידיים שלי באזיקי פלסטיק והושיבו אותנו על הרצפה. חקרו אותי על מה שקרה. אמרתי לחוקר שהיו אצלנו שני אנשים והצבא נכנס וירה בהם. החוקר התפלא, אבל אני התעקשתי שזה מה שקרה. הם חקרו גם את בשאר, שאדי וסלאח, ושחררו אותנו בסביבות השעה שמונה או שמונה וחצי בבוקר.

מוהנד מוחמד ג'מיל קבאלה, בן 28, הוא בעל חנות, תושב אל יאמון שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב , בבית העד, ב-9.11.06.