מתנחלים תקפו מוסקי זיתים בנוכחות חיילים, שעמדו מנגד, תקוע, מחוז בית-לחם, אוקטובר 2006

אחמד ג'בארין, בן 28

אחמד ג'בארין

אני גר בתקוע ליד האחים שלי ובני הדודים שלי. המשפחה המורחבת שלנו גדולה מאוד. יש לנו שטח עשרים דונם של מטעי זיתים באזור שנקרא הר רומאן. במטע הזה יש בערך אלף עצים ששיכים למשפחה המורחבת. כולנו יוצאים ביחד למסיק. פעם המסיק היה חוויה משפחתית מיוחדת בשבילנו. נהגנו לצאת כולנו, לעבוד ולאכול ביחד, קטנים וגדולים, ואהבנו את זה. זו הייתה אווירה מיוחדת.

במהלך האינתיפאדה השנייה, מתנחלים השתלטו על שטח 400 דונם בערך בהר רומאן. הם שמו שם קרוואנים וגידרו את השטח בגדר תלתלית. בקרוואנים האלה גרה עכשיו משפחה מורחבת של מתנחלים, וקוראים למקום תקוע D . המתנחלים שם שומרים מסביב להתנחלות ולא נותנים לחקלאים להתקרב לקרקעות באזור, בנוסף ל-400 דונם שעליהם הם השתלטו. המשפחה של המתנחל משתפת פעולה עם המתנחלים בנוקדים וההתנחלות תקוע וכולם ביחד מונעים מהחקלאים להגיע לאדמות שלהם בהר רומאן ובאזורים רח'מה, שעייב אל-עין וקינאן א-סקר, בעיקר בעונת המסיק.

כבר שלוש שנים שאנחנו לא יכולים להגיע אל האדמה שלנו בהר רומאן, בעיקר בעונת המסיק. המתנחלים תוקפים את החקלאים באלות וזורקים עליהם אבנים בחסות הצבא הישראלי, שנמצא במקום כדי להגן על המתנחלים.

בשנת 2003, בתחילת עונת המסיק, הלכנו עם משפחות אחרות שיש להן מטעים באזור ועם מתנדבים זרים למסוק את הזיתים שלנו. המתנחלים תקפו אותנו בנוכחות הצבא הישראלי, זרקו עלינו אבנים והכו אותנו במקלות. החיילים הישראלים איימו עלינו בנשק. כמה חקלאים וכמה מתנדבים זרים נפצעו אז מידי המתנחלים. לא הצלחנו למסוק את הזיתים שלנו. גם בשנת 2004 ובשנת 2005 לא הצלחנו למסוק את הזיתים שלנו בכלל.

עצי זיתים על רקע הקרוואנים של ההתנחלות תקוע D. צילום: סוהא זיד, בצלם.
עצי זיתים על רקע הקרוואנים של ההתנחלות תקוע D. צילום: סוהא זיד, בצלם.

התקיפות של המתנחלים ממשיכות גם השנה. לפני יומיים (27.10.06), בסביבות 09:00 בבוקר, הלכתי עם 30 אנשים מהמשפחה שלי למטעים שלנו, שנמצאים במרחק של כשני קילומטרים בקו אווירי מהכפר. גם חקלאים אחרים יצאו עם בני המשפחה שלהם יצאו למטעים שלהם בהר רומאן, ליד המטע שלנו. שבעים מתנדבים זרים באו באוטובוס כדי ללוות אותנו ולעזור לנו במסיק. הגענו יחד עם המשפחות שלנו והמתנדבים אל המטעים שלנו והתחלנו לפרוק את החפצים והציוד למסיק הזיתים. בזמן שמנו את הציוד על הקרקע לקראת תחילת העבודה במסיק, השומרים של ההתנחלות, שהיו במדי צבא, צפו בנו.

אחרי חצי שעה, הגיע מתנחל צולע, שנשען על מקל, יחד עם ארבעת הבנים שלו, הנשים שלהם והילדים שלהם, ועוד שישה חיילים ששומרים על ההתנחלות. המתנחלים עמדו ליד השומרים החמושים במרחק של כעשרה מטרים מאתנו, והתחילו לצעוק ולהגיד לנו בעברית "תצאו מהאדמה הזו, זוהי קרקע שלנו". הם התחילו לזרוק עלינו אבנים שלקחו מדלי שהביאו איתם. היה להם גם מקלות בידיים. התרחקנו מהמתנחלים למרחק של 200 מטרים כדי שלא ניפגע מהאבנים. לא יכולנו לעשות כלום בגלל שהשומרים חמושים.

כעבור שעה, שבמהלכה המתנחלים זרקו אבנים על כל חקלאי שניסה להתקרב, הגיעו בערך עשרים חיילים. החיילים ניסו להרחיק את המתנחלים, אבל רק באמצעות שיחות ודיבורים. הם לא הפעילו שום כוח כדי להכריח את המתנחלים להפסיק לזרוק אבנים ולהתקיף אותנו. החיילים השומרים רק הסתכלו. הרגשנו שמה שמעניין את החיילים זה שהמתנחלים לא יפגעו, ולא היה אכפת להם מאיתנו. גם אם אחד מאתנו ייפגע או אפילו ימות, הם יישארו אדישים.

המתנחלים הכו במקלות את דוד שלי, מוסא ח'לף, בן 53, כשניסה להתקרב אל עץ זית ולקטוף את הזיתים. כמה מתנחלים הקיפו אותו והיכו אותו במקלות. האחיין שלו פאווזי, ניסה להגן עליו ואז מתנחל שעמד קרוב לשם הכה אותו בראש עם אבן ופאווזי איבד את ההכרה. העברנו אותו אל המרפאה בתקוע. כל מה שהחיילים ידעו לעשות, זה לנסות לחסום את המתנחלים בגוף שלהם. הם בנו מן חיץ אנושי של חיילים שהפריד בינינו לבין המתנחלים.

שעה אחרי שמוסא ופאווזי נפגעו, הגיעו לשטח שלנו כמה שוטרים של משטרת ישראל. הם גבו עדויות מחלק מהחקלאים על מה שקרה וביקשו מאתנו לעזוב את האדמות שלנו, כדי שהמתנחלים לא יתקפו אותנו. עזבנו את האדמות שלנו יחד עם המתנדבים הזרים שניסו לדבר באנגלית עם המתנחלים וחיילי הצבא. הבנו מהמתנדבים הזרים שהם ביקשו מהחיילים למנוע את מעשי התוקפנות של המתנחלים נגד החקלאים ובני המשפחות שלהם. החיילים ענו לזרים שאסור להם להפעיל כוח נגד המתנחלים בשום פנים ואופן, כי אלה ההוראות שניתנו להם. עזבנו את הקרקעות שלנו, בלי שיכולנו למסוק אפילו עץ אחד. אני לא מאמין שנוכל השנה למסוק את הזיתים שלנו.

אחמד כאייד ח'לף ג'בארין, בן 28, נשוי ואב לחמישה, הוא פועל בניין ותושב תקוע. את עדותו גבתה סוהא זיד,בבית העד, ב-29.10.06.