|
פגיעת המחסור בחשמל ובמים בניהול משק הבית, משפחת אבו ר'אזי, העיר עזה, ספטמבר 2006
רולא אבו ר'אזי, בת 22 פעם אהבתי מאוד את הדירה שלנו, בקומה השישית של הבניין, אבל מאז משבר החשמל והמים, בגלל ההפצצה של תחנת החשמל ב-28.6.06, אני לא רוצה לגור פה יותר. אני מתחננת לבעלי שנעבור לגור בשכירות בקומת קרקע, או לכל היותר בקומה ראשונה, כדי שלא נסבול מהמחסור במים. אנחנו מקבלים עכשיו חשמל כל-פעם למשך שמונה שעות, ואחר-כך יש הפסקה של שמונה שעות. מים אנחנו מקבלים במשך שעתיים ביום בערך, וזה לא תמיד באותן השעות שיש חשמל. בלי חשמל, המשאבות לא עובדות ואין דרך להזרים את המים למיכלים שעל הגג, ואז אין לנו מים בברזים. כמות המים שאנחנו מקבלים בשבוע מספיקה בערך ליומיים. יש לנו על הגג מיכלים שיכולים להכיל אלף ליטר, אבל אף פעם אין מספיק מים כדי למלא אותם. הרבה פעמים אני הולכת עם הבן שלי להורים שלי כדי להתרחץ, ובעלי הולך להורים שלו. אנחנו נוהגים לשטוף את הגוף אחרי השימוש בשירותים, ועכשיו אנחנו נאלצים להסתפק בנייר טואלט, וזה גורם לנו להרגיש לא נקיים. בכלל, איך אפשר להשתמש בשירותים בלי מים? רוב הזמן אני לא יכולה לעשות כביסה, ומצטברות אצלי ערמות גדולות של בגדים מלוכלכים. בעלי נאלץ ללכת לעבודה בבגדים עם ריח של זיעה, וזה יוצר מתח בינינו. לפעמים אין לי ברירה אלא לסחוב את כל הכביסה לבית של ההורים שלי ולכבס שם. גם לרחוץ את הכלים אי אפשר כל יום, והם מצטברים. הלכלוך נדבק אליהם וקשה מאוד לנקות אותם כשכבר יש מים. זה הופך את העבודה למתישה מאוד. בבוקר, כשיש חשמל, אני תמיד מאוד לחוצה להספיק המון דברים: לשאוב אבק מהשטיחים, לכבס, לשטוף כלים, לבשל. אני יודעת שלא אספיק הכל. התחלנו לקנות מים מינראליים ולהשתמש בהם לעבודות הבית, כי אין לנו ברירה אחרת. לפעמים, אני גם מביאה מים מההורים של בעלי, שגרים בקומה נמוכה יותר. יש לנו על הגג גם מיכל של מים מינראליים שמיועדים לשתייה. גם את המיכל הזה צריך למלא באמצעות משאבה חשמלית, ועכשיו לא תמיד אפשר. לפעמים אנחנו נאלצים להשתמש במים האלה לכל צרכי הבית, כי אין משהו אחר, וזה עולה לנו הרבה כסף.
|
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
