חיילים במחסום חווארה תקפו פלסטיני שהמתין בתור עם אשתו וילדיו, אוגוסט 2006

עבדאללה ח'מיס, אב לחמישה

אני בן 31, נשוי ואבא לחמישה בנים. פעם עבדתי במפעל אבן ועכשיו אני מובטל.

אתמול, 12.8.2006, הגעתי למחסום חווארה בשעה 14:00 עם אשתי ושניים מהבנים שלי, לוטפי, בן 3 ועורייב, בן שנתיים. היינו בדרך חזרה מביקור תנחומים אצל קרובי משפחה בכפר סרה. במחסום היה צפוף מאוד, היו שם אולי 700 איש, וזה הפתיע אותי. החיילים העבירו את האנשים אחד אחד, בקצב שהם קבעו. עמדתי יחד עם אשתי והפעוטות שלנו במסלול שמיועד לגברים מעל גיל 40, לנשים ולילדים. בדרך כלל, כשאני עם אשתי והילדים הקטנים אני עובר במסלול הזה בלי בעיה.

אחרי שחיכינו שלוש שעות, בסביבות 17:00 , הגיע התור שלנו. נתתי לחייל שבדק את התעודות את תעודת הזהות שלי. הסתכל בתעודה ואמר לי בעברית: "תחזור". אמרתי לו שאני לא יכול לחזור כי אני תמיד עובר במסלול הזה. החייל אמר לי שוב: "תחזור". עניתי לו בערבית: "אז אני אעבור למסלול שמיועד לצעירים בני פחות מארבעים". החייל אמר לי: "תחזור" והצביע על סוף הטור. היו שם יותר מארבעה מאות אנשים. אמרתי לחייל:" אשתי לא יכולה לעבור פה לבד עם שני הילדים". החייל דחף את אשתי, ואני תפסתי לו את היד. הוא ניסה לדחוף אותה שוב, ואז יחד עם עוד חייל שעמד לידו, הוא תפס אותי. אחד הילדים היה בידיים שלי, והחייל לקח אותו ממני והוריד אותו לארץ. אחד החיילים אמר לי בערבית: "לך למכלאה של העיכוב". אמרתי לו: "אני לא הולך לשום מקום. אני הולך לבית שלי". הם ניסו לשים לי אזיקים מפלסטיק על הידיים ואני התנגדתי ולא נתתי להם.

פתאום אחד החיילים תפס אותי באוזניים והשני הטיח את הראש שלי במחיצת בטון . חייל אחר הכה אותי בקת הרובה בחלק האחורי של הראש ואז הכה אותי שוב על הצוואר. היו שם עכשיו שבעה או תשעה חיילים וכולם הכו אותי בידיים, בעטו בי וקיללו אותי. אני לא יודע מאיפה הם הופיעו. המכות נמשכו בערך חמש דקות. ניסיתי לגונן על הראש והצוואר שלי מפני האגרופים. בסוף לא הרגשתי יותר כלום ואיבדתי את שיווי המשקל שלי. כבר לא ידעתי מה קורה איתי.

אשתי צעקה ובכתה, וגם הילדים שלי בכו. היא ניסתה להרחיק ממני את החיילים ואחד מהם, כך היא סיפרה לי מאוחר יותר, דחף אותה בצוואר. אחר-כך, אחד החיילים תפס אותי בצוואר והוביל אותי אל המקום שבו מחזיקים את המעוכבים. לא איבדתי את ההכרה אבל מרוב מכות לא ידעתי מה קורה סביבי. שני החיילים שהכו אותי בהתחלה המשיכו להכות אותי ולבעוט בי בכל חלקי הגוף. החייל הראשון היה בהיר, רזה, בגובה של 165 ס"מ בערך ובסביבות גיל 26-23. הוא הרכיב משקפי שמש והיו לו שני פסים של דרגה על הזרוע. החייל השני היה גבוה, עם גוף מלא וקצת כרס ועור שחום. הוא דבר אלי בעברית ואחרי ששם לי אזיקים על הידיים אמר: "הלילה תישאר אצלנו ואנחנו נראה לך מה נעשה... אתה עוד תתחרט". את החייל השלישי אני לא זוכר כל-כך טוב.

שמו אותי לבד בחדר סגור עם חלון קטן מעל הדלת. אחרי עשר דקות בערך הביאו לשם שלושה צעירים. כששאלתי אותם למה הם שם הם אמרו שהם ניסו להרחיק ממני את החיילים ובגלל זה עצרו אותם. נשארתי בחדר הזה עד 21:00, ואז הגיע קצין מהמנהל האזרחי ברכב לבן.

הקצין של המנהל האזרחי שאל אותי למה החייל הכה אותי. הוא שאל אם: "הוא עשה את זה בלי סיבה". אמרתי לו שכשהחייל דחף את אשתי כל מה שעשיתי היה לתפוס לו את היד. הוא שאל אותי אם אני יכול לזהות אותם ואמרתי לו שכן. הקצין אמר: "בוא איתי ותגיד לי מי הכה אותך". הלכתי אתו וראיתי את החיילים שעדיין עמדו באותו מקום במחסום. הצבעתי על שלושת החיילים הראשונים שהכו אותו. אחר-כך הקצין החזיר אותי לחדר.

כעבור שעה בערך, אחד החיילים הגיע והורה לי ולעוד צעיר מהיישוב שלי בשם מוחמד עמראן, לצאת מהחדר. הוא לקח לרכב משטרתי שהיה במחסום. החייל הוריד לי את האזיקים מהידיים והשוטר קשר את היד שלי ליד של מוחמד באזיקי פלסטיק. אחרי שהתיישבנו ברכב של המשטרה הוא התחיל לנוסע. שאלתי את השוטר: "לאן אנחנו נוסעים?" הוא אמר לי: "למשטרת אריאל." במשטרת אריאל הורידו את האזיקים מהידיים שלנו וישבנו באחד החדרים.

כעבור שעתיים, הגיע שוטר שלקח אותי אל חדר אחר שבו היה שוטר. השוטר אמר לי: "אתה עושה בעיות". אמרתי לו שאני לא עושה בעיות. הוא שאל אותי על מה שקרה. סיפרתי לו בפרטי פרטים את מה שקרה והוא רשם הכל. אחר-כך הוא אמר לי: "אני אתן לך ללכת, אך אתה צריך לחתום על ערבות של 1,200 שקלים בגלל שאתה מואשם בתקיפת חייל". אמרתי לו שאני לא תקפתי אף אחד ושאני תפסתי את היד של החייל שדחף את אשתי פעמיים, וזה כל מה שעשיתי. אחר-כך חתמתי על ניירות. השוטר שליווה אותי החזיר אותי לחדר ולקח את מוחמד. אחרי כמה זמן מוחמד חזר עם השוטר. השוטר הודיע לנו שאנחנו משוחררים. לקחו אותנו בניידת למחסום זעתרה, ומשם נסענו הביתה.

הגעתי הביתה בסביבות 02:00 בלילה. הייתי עייף מאוד והיו לי כאבים בראש וכאבים ברגליים בגלל הבעיטות החזקות שחטפתי. בדרך מוחמד סיפר לי שגם הוא חתם על ערבות של 1,200 שקלים ואמר שכדאי לנו לשלם את הערבות כמה שיותר מהר. הוא נתן לי שם של עו"ד שמומחה בדברים האלה.

עבדאללה לוטפי עודה עפאנה ח'מיס, בן 31, נשוי ואב לשניים, הוא תושב חווארה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דבעי ב-13.8.06 בחווארה.