חיילים ירו למוות בחמאדה שתיווי, כפר קדום, יולי 2006

עבד אל-חמיד שתיווי, בן 46

ב-26.7.06, בסביבות השעה 5:45 בערב, ישבתי יחד עם אחי מוחמד עזאת שתיווי מול המכולת שלי, שנמצאת במרכז הכפר. הבת שלי, עאליה, בת ארבע, הייתה לידי. ג'יפ של משמר הגבול הגיע מול המכולת שלי. שני שוטרי מג"ב ירדו מהדלת האחורית של הג'יפ. אחד מהם הורה לנו להיכנס לתוך המכולת. נכנסנו והוא סגר אחרינו את הדלת. עאליה התחילה לצעוק ולבכות. ניסיתי כמה פעמים לפתוח את הדלת ולצאת ובכל פעם השוטרים הורו לנו להישאר בפנים. בסוף הם הרשו לי לקחת את עאליה הביתה, כי היא הייתה מפוחדת.

עאליה נכנסה הביתה, וחייל אחד שעמד עם עוד שני חיילים במרחק של 10 מטר ממני הורה לי לגשת אליו. הוא ביקש את תעודת הזהות שלי ונתתי לו אותה ואז הוא הורה לי לבוא איתו אל הכיכר, שנמצאת במרחק של 50 מטרים בערך מהבית שלי. כשהגעתי לרחבה של הכיכר, ראיתי יותר מ-15 כלי-רכב של צבא ומג"ב ואמבולנסים צבאיים. מסוק צבאי ריחף מעל הכיכר. החיילים הובילו אותי לבית הבד שנמצא ליד הכיכר. ראיתי את שם חמאדה שתיווי, קרוב משפחה שלי. הוא ישב ליד הגדר של בית הבד. שאלתי את חמאדה "מאיפה לקחו אותך?" והוא ענה לי "עצרו אותי ליד הבית של הדודה שלי, אום נאפז". זה בית שנמצא ליד הבית שלו.

החיילים הקיפו אותנו ואחד החיילים שאל אותי על הקשר ביני לבין חמאדה. עניתי שהוא קרוב משפחה שלי. היינו שם, ליד הגדר של בית הבד, בערך 40 דקות. אחר כך הובילו אותי ואת חמאדה אל הדיוואן משפחת עובייד, שנמצא במרחק של כ- 25 מטר מבית הבד. הם הכניסו אותנו לסלון של הדיוואן. הרבה חיילים הלכו אחרינו.

אחד החיילים אמר לי שהוא רוצה לדבר עם חמאדה בארבע עיניים והורה לי לחכות במרפסת של הדיוואן. החייל היה גבוה, מגולח, עם מבנה גוף בינוני ועור שחום והמרכיב משקפי ראייה. הוא דיבר עם חמאדה בערך רבע שעה. לא יכולתי לשמוע מה הם אמרו, כי חלון זכוכית הפריד ביני לבינם. אחר כך ראיתי את החיילים מובילים את חמאדה אל מחוץ הדיוואן. באותו זמן החיילים לקחו אותי לגרם המדרגות החיצוני של הדיוואן. עמדתי בתחתית המדרגות בלי אזיקים או כיסוי עיניים. אחרי כמה רגעים ראיתי את החיילים מובילים קבוצה של בחורים, קייס מוחמד חוסיין קדומי, קייסר מוחמד חוסין קדומי, וחיד וליד ברהם, מוחמד כמאל סאלח ג'ומעה, מוחמד סאלח יוסף אשתיוי, סאמר סובחי מוחמד קאסם, יחיא שאקר סובחי אשתיוי וג'מיל מוחמד אמין ג'ומעה. החיילים קשרו את הידיים של הבחורים מאחורי הגב וכיסו את העיניים שלהם. הם קשרו גם את הידיים שלי וכיסו את העיניים שלי.

החיילים התחילו לחקור את הבחורים. אותי חקר אדם שהזדהה כחוקר של המודיעין. הוא לא הזכיר את שמו. החקירה התנהלה בערבית והחוקר הוריד את הכיסוי מהעיניים שלי. הוא שאל אותי על הקרבה ביני לבין חמאדה. עניתי לו שהוא אחד מבני המשפחה המורחבת שלי. הוא שאל אותי מה חמאדה עושה ואמרתי לו שהוא היה תלמיד תיכון, עד פברואר 2006, ואז הוא הצבא הישראלי עצר אותו לשלושה וחצי חודשים על יידוי אבנים. הוא שאל אותי במה חמאדה עובד עכשיו ועניתי לו שאני לא יודע מה הוא עושה מאז שהוא הפסיק ללמוד, אחרי המעצר.

אחרי החקירה הם נתנו לי לשבת במרפסת של הדיוואן יחד עם אדם חירש בשם ג'מיל מוחמד אמין ג'ומעה. הוא ישב לידי על קצה המרפסת. חמאדה היה עם חיילים בתוך בית הבד ושמעתי משם קולות וצעקות. זה נמשך בערך שעה. שמעתי גם דחפור עובד סמוך לחצר, אבל לא יכולתי לראות אותו.

בסביבות 23:00 בלילה ראיתי את חמאדה שתיווי יוצא מבית הבד מוקף בחיילים. ראיתי חייל עושה תנועה ביד, שנראתה כאילו הוא מסמן לחמאדה ללכת. ראיתי את חמאדה הולך לכיוון הצד הדרומי של הכיכר. אחרי דקה בערך, כשכבר לא יכולתי לראות אותו, שמעתי ירי של כמה קליעים מנשק אוטומטי ונשכבתי על הקרקע. אחרי הירי החיילים הוציאו מהדיוואן את וחיד ברהם. הידיים שלו היו קשורות והעיניים שלו מכוסות. הם הכניסו אותו לאחד הג'יפים. אחד החיילים נתן לי את תעודת הזהות שלי ואמר לי לחזור הביתה.

ירדתי מהדיוואן, וראיתי חיילים מפוזרים בכיכר. בדרך הביתה ראיתי במרחק של כ-25 מטרים מהכיכר כתם של דם ותחבושות מפוזרות סביבו. החיילים נשארו בכפר עד 01:00 לפנות בוקר. לא ידעתי אז שחאמדה נהרג. זה נודע לי רק למחרת.

עבד אל-חמיד עזאת יוסף שתיווי, בן 46, נשוי ואב לעשרה ילדים, הוא בעל חנות מכולת ותושב כפר קדום שבמחוז שכם. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי, בכפר קדום, ב-29.7.06.