צה"ל הפגיז שכונה בעיר עזה, פגע פעמיים בבית מגורים והרג ארבעה בני משפחה, יולי 2006

מוחמד חרארה, סטודנט

אני גר גם עם המשפחה שלי בקומה השניה של בניין בן שלוש קומות באזור אל-מינטאר שבמזרח שכונת א-שג'אעייה בעזה. ביום ששי, 21.7.06, בסביבות 05:50 בבוקר, עליתי לגג של הבית כדי להסתכל על הטנקים שהתקדמו לכיוון השכונה שלנו. דוד שלי, מוחמד חמדי חרארה, בן 27, היה ברחוב. קראתי לו מלמעלה ואמרתי לו "אני רואה את הטנקים מתקדמים". הוא אמר לי שהוא עולה. גם אמא שלי, סבאח, והאחים שלי, עאמר ומואמין עלו לגג. כשהדוד שלי הגיע לחדר שעל גג הבית, הבאתי לו כסא בשביל לנוח כי הוא נכה. הוא התיישב בכסא בחדר המדרגות, ואני יצאתי לגג והסתכלתי על הטנקים.

באותו רגע ראיתי הבזק יוצא מהטנק, שהיה במרחק של קילומטר בערך מאיתנו. זזתי קצת אחורה כדי לומר שהטנק יורה, אבל לא הספקתי להגיד כלום, כי באותו רגע הפגז פגע בדיוק בחלון של חדר המדרגות. ראיתי המון אבק. נפלתי על הרצפה.

נפצעתי מכמה רסיסים בגב ובפנים ולא הצלחתי לקום. קראתי בקול רם לדוד שלי אבל הוא לא ענה. ניסיתי לקום כדי לראות אותו, אבל לא הצלחתי. הוא לא היה איפה שהיה קודם. כשהאבק נעלם, הסתכלתי על גג הבית, ומצאתי רק את החלק העליון של הגוף שלו. חלק הגוף התחתון היה קרוע לגזרים. כמעט התעלפתי מרוב צער וכאב. כשראיתי את חתיכות הגוף מפוזרות שכחתי את הפציעה שלי.

חדר המדרגות שהופגז בבית משפחת חרארה. צילום: זכי כחיל, בצלם, 23.7.06.

האחים שלי חמדי ועומר שמעו את הפיצוץ והצעקות ועלו לגג. הם עברו לידי ועמדו ליד חלקי הגופה של הדוד שלנו. באותו רגע הסתכלתי אל המקום שבו התקבצו הטנקים ופתאום ראיתי עוד הבזק יוצא מהטנק. זה היה הפגז השני, והוא נורה-30 שניות בערך אחרי הראשון. לא הספקתי להזהיר את האחים שלי. אמא שלי הייתה בחדר המדרגות, ליד המקום שבו פגע הפגז הראשון. הפגז השני נפל באותו מקום כמו הראשון. אחי עומר נפצע ונפל ליד חלקי הגופה של הדוד שלנו. הוא התלונן על כאבים ואמר לי שכואבת לו הבטן. אמרתי לו לקום ולרדת במדרגות. הוא זחל ואני זחלתי אחריו, ואז ראיתי את אמא שלי, שגופה נקרע לחתיכות, ואת האחים שלי, עאמר ומואמין שהגופות שלהם היו אחת על השניה. איבדתי את העשתונות והתחלתי לצעוק.

הצלחתי לרדת למטה במאמץ רב. דוד אחר שלי ירד בינתיים למטה והתניע את האוטובוס שלו. הוא לקח אותי לבית החולים א-שיפא באוטובוס, ושם נודע לי ששאר בני המשפחה פונו באמבולנסים.

תמיד עלינו לגג כשהיו פלישות. לדעתי הם הפגיזו את הבית שלנו בגלל שהוא גבוה יותר מהאחרים ומשקיף על הגבול המזרחי.

מוחמד ג'בר חמדי חרארה, בן 20, הוא סטודנט, תושב שכונת א-שאג'עייה בעיר עזה. את עדותו גבה בביתו זכי כחיל, ב-23.7.06.