חיילים השתמשו בעזה אל-כפארנה כבמגן אנושי במהלך הפלישה לבית חאנון, יולי 2006

עזה אל-כפארנה, בת 43

אני גרה בשכונת אל-כפארנה, ליד מסגד א-נסר שבמרכז בית חאנון. המשפחה שלי מונה 21 נפשות, ומתוכן 11 הם ילדים. אנחנו גרים בבניין בן ארבע קומות.

הבוקר (17.7.06), בסביבות השעה 6:00, כוחות הצבא הישראלי פלשו עם נגמ"שים ודחפורים לשכונה שלנו. ראיתי דרך החלון דחפור הורס את הגדר שמפרידה בין הבית שלנו לבית של דוד שלי. אחר כך נגמ"ש ודחפור התקרבו לבית והדחפור נסע לתוך הבית ונכנס דרך הקיר לתוך קומת הקרקע. אנחנו ישבנו כולנו, 21 אנשים, בקומת הקרקע. רק אלוהים יודע מה הרגשנו ברגע שהדחפור נכנס דרך הקיר. אחר כך הנגמ"ש התקרב לפתח שיצר הבולדוזר ונעצר שם. החיילים ירדו מהנגמ"ש ונכנסו לתוך הבית והילדים נבהלו והתחילו לצעוק. הם רעדו מפחד מהחיילים.

אחד החיילים בא ולקח אותי איתו. הוא הורה לי ללכת לפני החיילים, שהתחילו לערוך חיפוש בחדרים. עלינו מקומת הקרקע ועד לקומה העליונה. הקומה העליונה שייכת לאחי, קאסם אל-כפארנה, שמנהל את חברת רמאתאן לצילום ולהפקה טכנית. הכניסה לקומה הייתה סגורה והחיילים הורו לי לפתוח את הדלת. אמרתי להם שהמפתחות לא איתי והם הורו לי לרדת למטה ולהביא אותם. ירדתי לקומת הקרקע ואז חלק מהחיילים לקחו שניים מהילדים שלי - חאזם, בן 14 וקוסאי בן 16, ואת האחיין שלי, ח'אלד אחמד אל-כפארנה, בן 22. החיילים העלו את הנערים למעלה והורו לנו לצאת מהבית. אמרתי להם שיש ירי אינטנסיבי בחוץ והם ענו "זה לא ענייננו. צאי מיד". הלכנו לכיוון הדלת של הבית וראיתי שכדורים עפים מולנו. השתטחנו על הקרקע, זחלנו עד לבית של השכן שלנו, מוחמד מחמוד אל-כפארנה ונכנסנו לבית שלו.

מ-6:00 ועד עכשיו, 20:00, אני לא יודעת מה קרה עם הילדים שלי. אני מפחדת מאד ודואגת לילדים שלי. כבר אין לי סבלנות. אני חוששת שהם יפגעו או ייהרגו. גם אם ישחררו אותם, אני בטוחה שתהיה לזה השפעה נפשית עליהם, אחרי שהם נחשפו לאירוע מהסוג הזה. הטלפון לא עובד, ואנחנו תלויים בטלפון הנייד. אני לא יודעת מה יקרה כשתגמר הסוללה של הטלפון הנייד. אני דואגת נורא כי הילדים שלי בידיים של החיילים הישראלים.

עזה קאסם אל-כפארנה, בת 43, נשואה ואם לשניים, היא תושבת בית חאנון שבצפון רצועת עזה. את עדותה גבה זכי כחיל באמצעות הטלפון ב-17.7.06.