חייל צה"ל הכה את נעים אשתייה ושבר את פרק כף ידו, מחסום 17, יולי 2006

נעים אשתייה, פקיד

אני בן 34, גר בכפר סאלם שמזרחית לעיר שכם ויש לי שני ילדים. אני עובד כפקיד במשרד לענייני אסירים, שנמצא בטובאס. לפני שלושה חודשים בערך, הצבא סגר את מחסום אל-באד'אן, שדרכו נהגתי ללכת ר לעבודה בטובאס, באמצעות שלוש חסימות עפר. בהתחלה הייתי מגיע לשם מוקדם בבוקר כדי לעבור את חסימות העפר לפני שהג'יפ הצבאי שמסייר שם מגיע, ואז לוקח מונית לטובאס. אבל, בארבעת השבועות האחרונים, החיילים התחילו להגיע מוקדם בבוקר למחסום ואני לא יכול לעבור שם בכלל.

התחלתי ללכת לעבודה דרך כביש מספר 17, שעובר מצפון לשכם ומוביל לעסירה א-שמאלייה. גם שם אני לא יכול לעבור במחסום, כי מותר רק למכוניות לעבור ולא להולכי רגל. בכל מקרה גם במכונית לא ייתנו לי לעבור, כי הם לא מרשים לתושבי שכם לעבור שם לכפרים שמצפון לשכם. במחסום בית איבא אני גם לא יכול לעבור, כי שם לא מרשים לגברים בני פחות מ-35 לעבור. לא נשארה לי ברירה אלא לעקוף ברגל את מחסום 17, בדרך שנקראת אל-מעאג'ין. זו הליכה של חצי שעה בערך בדרך עפר. בסוף הדרך, מגיעים לחניון שממנו מוניות אוספות את מי שעבר במחסום 17, לכפרים באזור. החניון נמצא במרחק של קילומטר בערך מהמחסום.

ביום שני, 10.7.06, יצאתי מהבית שלי בכפר סאלם לעבודה, דרך אל-מעאג'ין. הלכתי ברגל ובערך ארבעים מטרים לפני החניון, הגיע מאחורי ג'יפ צבאי ועצר לידי. עצרתי כי לא היה שם אף אחד אחר והבנתי שהג'יפ עצר בגללי. בקושי הספקתי להסתובב וחייל ירד מהדלת האחורית של הג'יפ עם מקל גדול והכה אותי ביד ימין. הרגשתי כאב חזק ביד והתאמצתי לא לצעוק. אמרתי לו: "למה אתה מכה אותי? מה עשיתי?" החייל, והחיילים בג'יפ צחקו. עוד שלושה חיילים ירדו מהג'יפ. החייל שנהג בג'יפ הורה לי לתת לו את תעודת הזהות שלי. נתתי לו את התעודה ואמרתי לו בעברית: "מה אתם רוצים ממני?" החייל אמר לי: "מה אתה עושה פה?" עניתי שאני בדרך לעבודה. החייל אמר לי: "מאיפה באת? מהדרך העוקפת?" ועניתי שכן. הוא שאל: "למה באת משם?" ואמרתי לו שהחיילים במחסום 17 לא נותנים לי לעבור. הוא אמר לי: "אז אסור לך לעבור!". אמרתי לו: "אני פקיד ואני חייב להגיע לעבודה שלי". הוא אמר לי: "כשהחיילים לא מרשים לך לעבור, אתה צריך לחזור". אמרתי לו: "אתה יכול להעדר מהעבודה שלך? אני רוצה לעבוד כדי להביא אוכל לילדים שלי". החייל אמר לי שאסור לי לעבור שם ואמרתי לו: "שר הביטחון אומר שהצבא הישראלי הוא צבא מוסרי. זאת התנהגות מוסרית?". החייל קילל את עמיר פרץ. אמרתי לו שיחזיר לי את תעודת הזהות שלי והוא החזיר לי אותה.

החיילים חזרו לג'יפ, ולפני שהנהג עלה לרכב הוא דרש ממני שוב את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו: "אני רוצה ללכת לבדוק את היד. היא נשברה". היד כאבה לי מאוד והתנפחה. החייל צעק עליי ונתתי לו שוב את התעודה שלי. הוא אמר לי: "לך וקח אותה מהמחסום". הוא התכוון למחסום 17.

הג'יפ עזב ונסע לכיוון המחסום ואני חזרתי לשם ברגל. בדרך, ראיתי את אותו ג'יפ עוצר שני כלי רכב פלסטיניים שהגיעו מכיוון שכם. החיילים עצרו כל כלי-רכב לכמה דקות והמשיכו בנסיעה. אחר כך ראיתי את הג'יפ נוסע צפונה, והנחתי שתעודת הזהות שלי נשארה אצל החיילים במחסום.

כשהגעתי למחסום היו שם שלושה חיילים. שאלתי אחד מהם: "איפה הקצין?" ואף אחד לא ענה לי. סיפרתי לחייל שהחיילים בג'יפ ההאמר עצרו אותי ולקחו את תעודת הזהות שלי. החייל תפס אותי ביד והוביל אותי לקצה של המחסום. הוא הורה לי לעמוד במקום ולהחזיק תיל דוקרני שהיה על הרצפה. הוא הקיף אותי עם התיל. לא הבנתי מה הוא עושה ולא ידעתי מה לעשות. הוא כלא אותי כאילו אני כבשה משוטטת.

נעים אשתייה. צילום: סלמה א-דיבעי, בצלם, 1.8.06.

עמדתי שם בערך שעה וחצי. ביקשתי את החיילים לשחרר אותי כמה פעמים, כדי שאוכל ללכת לרופא ולטפל ביד שלי, אבל החייל צעק עליי ואמר לי לשתוק. המשכתי לנדנד לחייל ואחרי ארבעים דקות בערך הוא פתח את התיל, תפס אותי ביד והוביל אותי למקום אחר ליד המחסום, שהיתה בו אבן גדולה. הוא אמר לי: "שב כאן ליד המחסום".

אחרי כמה דקות, הגיע בחור נוסף, בן עשרים בערך. כנראה שהוא עבר את מה שאני עברתי. ראיתי שיש לו חבורה רצינית מעל העין. החייל הורה לו לשבת לידי והצביע על המקום שבו ישבתי. אחרי ארבעים דקות בערך החייל קרא לי, החזיר לי את תעודת הזהות שלי ונתן לי סטירה. אמרתי לו: "למה עשית את זה?" והוא ענה: "אמרתי לך, תן לי את התעודה שלך". אני בטוח לחלוטין שהוא לא אמר לי לתת לו את התעודה, הרי הוא בדיוק נתן לי אותה. למרות זאת, אמרתי לו שלא שמעתי אותו והחזרתי לו את התעודה. הוא לקח אותה, הסתכל עלי בזלזול והחזיר לי את התעודה בלי לפתוח אותה. יצאתי ברגל מהמחסום ואחרי שהלכתי כמה מטרים ראיתי מונית. עליתי למונית ונסעתי לבית חולים רפידיה. הרופא עשה לי צילומי רנטגן ואמר לי שפרק כף היד שבור ושצריך לגבס אותו. אחרי ששמו לי גבס, חזרתי הביתה.

נעים נוואף מוסטפא אשתייה, בן 34, נשוי ואב לשניים, הוא פקיד ברשות הפלסטינית ותושב סאלם שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בסאלם, ב-27.7.06.