צה"ל ירה פגזים על אזור מאוכלס בבית לאהיה והרג את עבדאללה א-דעאלסה, 4.4.06

יוסף אבו שאמס, חבר בכוח הביטחון הלאומי

ביום שלישי, 4.4.06, בערך בשעה 15:15, ישבתי עם חבר שלי, עבדאללה איסמאעיל א-דעאלסה באוהל שמול הבית שלי, במרחק של כ-20 מטרים ממנו. הכרתי את עבדאללה לפני חודש וחצי בערך ונתתי לו לגור באוהל שלי. הוא אוכל ושותה אתנו כל יום.

יצאתי מהאוהל וניגשתי לבית כדי להביא ארוחת הצהרים. ברגע שיצאתי מהאוהל התחיל מטח פגזים שנפלו ללא הבחנה. ראיתי פגז נופל במרחק של פחות מחמישים מטר ממני. השתטחתי על האדמה והתחבאתי מאחורי ערמת עפר גבוהה. נשארתי שם כחצי שעה. בזמן ששכבתי שם נורו בערך שלושים פגזים. כל הזמן עפו מולי רסיסים. שמעתי צעקות של נשים מכיוון הבית של ההורים שלי ומהבית של אחי מוסטפא. לא יכולתי ללכת לשם כדי לעזור כי אם הייתי קם הייתי נפגע ומת. עבדאללה יצא מהאוהל והתחיל לברוח כי הוא פחד, ופגז שנפל לידו הרג אותו במקום. לא יכולתי להציל אותו למרות שראיתי את מה שקרה. הוא היה במרחק של פחות משלושים מטר ממני.

בערך בשעה 15:55, פסק ירי הפגזים. רצתי מיד הביתה וכשנכנסתי לבית, ראיתי דם על הרצפה בחדר השינה שלי ועל הדלת. ראיתי חור גדול בתקרה של החדר וסימנים שפגז נפל בתוכו. המיטה היתה מרוסקת. לא מצאתי אף אחד בבית. ניגשתי לבית של ההורים שלי, וגם שם לא מצאתי אף אחד. יצאתי מיד לבית החולים על שם כמאל עדוואן בבית לאהיה. בבית החולים מצאתי את אישתי סמאח. ראיתי שהיא נפצעה קל, בפנים, ושהבן שלי, בן שישה חודשים ספג כמה מכות בגוף שלו. מצאתי שם גם את אחי, מוסטפא, שהפנים שלו היו מלאות בדם. מוסטפא אמר לי שהאצבעות שלו נחתכו ושאחי השני, ח'אלד נפצע בראש והעבירו אותו לבית החולים א-שיפא בעזה כי המצב שלו קשה מאד. את החבר שלי, עבדאללה, מצאתי בחדר המתים בבית החולים שם.

יוסף אחמד סלאמה אבו שמאס, בן 27, הוא חבר בכוח הביטחון הלאומי ותושב בית לאהיה שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה זכי כחיל, בביתו, ב-5.4.06.