חיילים ירו על פועלים שניסו לעבור בפרצה בגדר ופצעו קשה אחד מהם, דיר בלוט, מחוז סלפית, אפריל 2006

מאהר שכארנה, אב לשמונה

עד לפני שנה וחצי בערך, עבדתי כפועל בניין בתוך ישראל. אחרי שישראל חסמה את כל הכניסות, הפכתי למובטל ולא יכולתי לפרנס את המשפחה שלי. החלטתי למצוא עבודה בכל מחיר. בסוף חודש מארס, סיפר לי חבר שיש אפשרות לעבוד באלעד, אבל צריך להסתנן לישראל, וצריך לישון באתר העבודה.

ביום שבת, 1.4.06, יצאתי עם שמונה צעירים מהכפר שלי, נחאלין, אל הכפר דיר בלוט שבאזור רמאללה, משם אפשר להסתנן לישראל ולהגיע לאלעד. הגענו לדיר בלוט בסביבות 18:00 בערב. קנינו כמה מצרכי מזון במרכז הכפר, ובסביבות השעה 18:30, יצאנו מדיר בלוט לכיוון מערב דרך אזורים חקלאיים. בדרך פגשנו מישהו שהזהיר אותנו שיש חיילים באזור הגדר. המשכנו ללכת עד שהגענו למרחק של 700-600 מטרים מהמקום שבו תכננו לעבור. זה אזור מגודר עם תיל סבוך. ישבנו בין העצים, השקפנו על האזור וחיכינו שיחשיך, עד השעה 19:30. כשהיינו בטוחים שאין סיורים באזור, התחלנו ללכת לכיוון הגדר.

הגענו לגדר תיל שבתוכה היה פתח קטן. אחד החברים שלי, מאהר מוסא חסן, עבר ראשון דרך הפתח הזה ואחריו עברנו אחד אחרי השני. מהצד השני היה כביש סלול שמיועד לצבא. מעבר לכביש יש תעלה בעומק של כארבעה מטרים. בקצה השני של התעלה יש תיל נוסף, יותר גבוה ויותר סבוך. ירדתי לתעלה ונפלתי לתוך בור לניקוז מי גשמים. מהנפילה קיבלתי מכה חזקה ביד והתחלתי לצעוק, ואז נפתח ירי אינטנסיבי לכיוון שלי ושל החברים שלי. נשארתי שוכב במקום שבו נפלתי, ושאר החברים התקרבו אלי, כי המקום היה מוגן יחסית מהאש . הירי נמשך כמה דקות, וראיתי את אחד הצעירים מתרוצץ הלוך וחזור ומחפש פתח לברוח דרכו, אבל הוא לא מצא. איש אחר ששמו נאסר, עמד באמצע התעלה וצעק "אנחנו פועלים" ושמעתי קול עונה לו בשפה העברית "אנחנו יודעים את זה".

ראיתי את נאסר נופל על הקרקע. אחרי שהוא נפל כמה חיילים התקרבו. הם עמדו על הכביש שמעלינו. היו להם רובים שלהם היו מחוברים פנסים. אחד החיילים ירד אל התעלה ושאל אם יש פצועים. ח'אלד, שהיה ליד נאסר וניסה להסתתר מהירי, ענה לו שיש פצועים. נאסר צעק מהכאבים. החייל ניגש לנאסר והתחיל לבדוק את הפציעה שלו. הוא טיפל בו בזמן שחייל אחר האיר על נאסר. ח'אלד עזר לחייל והחזיק את נאסר כדי שימשיך לשכב על הקרקע.

החברים שלי הוציאו אותי מהבור שנפלתי לתוכו. אחד החיילים אסף את תעודות הזהות שלי ושלי החברים שלי. אני חושב שבהתחלה היו שלושה חיילים. אחרי 20- 30 דקות הגיעו שני ג'יפים צבאיים שמהם ירדו כמה חיילים. הם עמדו על הכביש והסתכלו עלינו.

אחר כך הגיע עוד רכב צבאי. אני חושב שזה היה אמבולנס צבאי. כמה חיילים ירדו למקום שבו היה נאסר. הם הרחיקו את ח'אלד והתחילו להגיש עזרה ראשונה לנאסר. אני חושב שהם נתנו לו חמצן. אחד החיילים שאל אותי אם נפגעתי מהקליעים ועניתי שלא. הוא כיסה אותי בשמיכה כדי להגן עלי מהגשם.

אחרי הרבה זמן, אני לא זוכר כמה, הגיע אמבולנס אזרחי, ואז ראיתי אותם שמים את נאסר על אלונקה ומעבירים אותו. אחר-כך הם שמו אותי על אלונקה. כמה חיילים הרימו אותי והעלו אותי לאמבולנס הצבאי. לא היה בו שום ציוד רפואי. נאסר הועלה על האמבולנס האזרחי. אני חושב שהשעה הייתה אחרי 22:00. האמבולנס שהייתי בו התחיל לנסוע. אחרי 15-20 דקות הוא עצר. החיילים הורידו את החברים שלי מהאמבולנס, ואני נשארתי בתוכו, שוכב על האלונקה.

אחרי חצי שעה בערך, החיילים הורידו אותי והעבירו אותי באלונקה לאמבולנס פלסטיני שלקח אותי לבית החולים הממשלתי ברמאללה, שם הגישו לי עזרה ראשונה. אני נפגעתי ביד ימין כתוצאה מהנפילה שלי ובגלל שחטפתי מכה ממוטות ברזל שהיו בתוך התעלה. אני עדיין סובל מהפציעה הזו.

מאהר מוחמד עבד אל-חמיד שכארנה, בן 34, נשוי ואב לשמונה, הוא פועל בניין ותושב הכפר נחאלין שבמחוז בית-לחם. את עדותו גבה כרים ג'ובראן ,בבית העד, ב-7.4.06.