מתנחלים תקפו פלסטינים שישנו באוהל בדרום הר חברון והיכו אותם קשות, מארס 2006

עזיז שנאראן, אב לשלושה

אני גר עם אשתי ושלושת הילדים שלנו באזור סוסיא. האוהל שלנו נמצא במרחק של שלושה קילומטרים בערך ממערב להתנחלות סוסיא. לידי גר אחי, עבד א-רחמן, בן 27 עם המשפחה שלו וקצת רחוק יותר גרים ההורים שלי ואחי, עיסא, בן24. כולנו עובדים בחקלאות ומגדלים צאן.

אתמול, יום שבת, 25.3.06, אחרי 23:30, התעוררתי מהצעקות של אשתו של עבד א-רחמאן והילדים שלה. הבנתי שמשהו קרה לאחי,חשבתי שאולי נחש הכיש אותו או משהו כזה. רצתי לאוהל שלו, שצמוד לאוהל שלנו. כשהגעתי, ראיתי אנשים עומדים מסביב לעבד א-רחמן ומכים אותו. הוא שכב על הקרקע בפתח של האוהל שלו. האנשים עזבו אותו והתחילו להכות אותי. אחד מהם היכה אותי בכלי חד, מעין סכין גדולה או חרב. הוא פגע בי מתחת למרפק שמאל והתחיל לרדת לי הרבה דם. אחר כך, האנשים ברחו לכיוון מזרח, לדעתי לכיוון ההתנחלות סוסיא. שמעתי אותם מדברים עברית. ראיתי אותם רק במעורפל. לחלק מהם היו רובים ולכמה מהם היו פאות. אני מעריך שהם היו יותר מעשרה, כולם בחורים צעירים.

כשהם הלכו, אבא שלי הגיע והתקשר למשטרה. אני ועבד א-רחמן שכבנו על האדמה ומסביבנו עמדו אשתי, אשתו של עבד א-רחמן, ההורים שלי והילדים שלנו. כולם צעקו וניסו לעזור לנו. הם חבשו לנו את הפצעים בחתיכות בד. חיכינו יותר משעה וחצי עד שהגיעו ג'יפ צבאי ואמבולנס צבאי. באותו זמן הגיעו גם עזרא מארגון תעאיוש ו נסר א-נוואג'עה, שהוא אדם מוכר מסוסיא. האמבולנס הצבאי העביר אותי ואת עבד א-רחמאן לצומת זיף. עזרא ואבא שלי נסעו אחרינו. בצומת חיכה לנו אמבולנס פלסטיני שהעביר אותנו אל בית החולים הממשלתי עאליה בחברון. אבא שלי ונסר א-נוואג'עה נסעו איתנו.

בבית החולים עברנו בדיקות וצילומי רנטגן. התברר שיש לי פצע עמוק מתחת למרפק. הרופאים תפרו לי את הפצע ואני עדיין נמצא בבית החולים. אבא שלי ואחי איבראהים הלכו לתחנת המשטרה בקרית ארבע והגישו תלונה.

עזיז מוסא מוחמד שנאראן, בן 26, נשוי ואב לשלושה, הוא חקלאי, תושב סוסיא שבדרום הר חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית החולים עאליה בחברון, ב-26.3.06.