מתנחלים תקפו פלסטינים שישנו באוהל בדרום הר חברון והיכו אותם קשות, מארס 2006

עבד א-רחמאן שנאראן, אב לשלושה

אני גר עם אשתי ושלושת הילדים שלנו באוהל, במרחק של שלושה קילומטרים בערך מההתנחלות סוסיא. הבת הגדולה שלנו, חדיג'ה, היא בת ארבע. ההורים שלי גרים באוהל שנמצא במרחק של כעשרים מטרים מהאוהל שלי ואחי, עזיז, בן 26, גר עם המשפחה שלו באוהל צמוד לשלי. כולנו מתפרנסים מחקלאות ומגדלים צאן. המשפחה שלי חיה באזור כבר עשרות שנים, עוד לפני שבנו את ההתנחלות סוסיא.

אתמול, יום שבת, 25.3.06, ב-23:30 בערך, ישנתי בתוך האוהל שלי. התעוררתי ממכה חזקה שקיבלתי בראש. אני לא יודע במה היכו אותי. יכול להיות שזאת היתה סכין גדולה מאוד או מקל. התחיל לרדת לי דם מהחלק העליון של הראש. הרמתי את הראש כדי לראות מה קורה ואז קיבלתי עוד מכה באותו המקום ושתי מכות בידיים ובפה. ראיתי קבוצה של אנשים, אולי עשרה. יותר מאדם אחד היכה אותי. הבנתי שאלה מתנחלים כששמעתי אותם מדברים עברית. האוהל היה חשוך לגמרי ולא יכולתי לראות את תווי הפנים של התוקפים. כשהם הפסיקו להכות אותי, הרגשתי שאני מאבד הכרה. חזרתי להכרה כשהאנשים האלה סחבו אותי אל מחוץ לאוהל. שמעתי את אשתי ואת הילדים צועקים. הם התעוררו מהשינה ויצאו אחרי מהאוהל. כשהייתי מחוץ לאוהל, המתנחלים היכו אותי שוב בזרועות. אחת המכות החזקות פגעה במרפק שמאל שלי והתחיל לרדת לי דם.

הם היכו אותי במשך יותר מעשרים דקות. תוך כדי התקיפה ראיתי שמתנחלים מכים גם את אחי, עזיז. הם גם נתנו לאשתי מכה בכתף, ולבן שלנו, ג'יהאד, בן שנתיים, הם נתנו מכה בחלק הקדמי של הראש. אשתי והבן שלי נפצעו באורח קל. כשהמתנחלים הפסיקו להכות את עזיז, הם התחילו לברוח מזרחה. לדעתי, הם ברחו להתנחלות סוסיא. כשהם נעלמו, אבא שלי הגיע. הוא כנראה התעורר מהצעקות של אשתי והילדים. הוא התקשר למשטרה ואחרי שעה וחצי בערך הגיעו למקום ג'יפ צבאי ואמבולנס צבאי. גם עזרא מארגון תעאיוש הגיע לשם. החיילים שאלו אותנו בקצרה על מה שקרה והעבירו אותנו באמבולנס הצבאי לצומת זיף. שם חיכה לנו אמבולנס של המשמר האזרחי ביטא. עזרא הסיע לשם את אבא שלי. האמבולנס העביר אותי ואת עזיז אל בית החולים הממשלתי עאליה בחברון. אבא שלי ועזרא נסעו איתנו.

בבית החולים עברתי בדיקות וצילומי רנטגן. התברר שיש לי שלוש פגיעות בחלק העליון של הראש, פצע בשפה התחתונה, במרפק שמאל וחבלות ברגל ימין וביד ימין. הרופאים תפרו לי את הפצעים. עכשיו, אני מאושפז במחלקה הכירורגית בבית החולים.

עבד א-רחמן מוסא מוחמד שנאראן, בן 30, נשוי ואב לשלושה, הוא חקלאי, תושב סוסיא שבדרום הר חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית החולים אל-עאליה בחברון ב-26.3.06.