חיילים ירו למוות בילדה בת 7, שהיתה בדרכה למרפאה, אל-יאמון, ג'נין, מארס 2006

כמאל זאייד, דודה של אכאבר

אני עובד בעיקר בחקלאות, אבל יש לי גם מונית שאני מסיע בה נוסעים. ביום שישי, 17.3.06, בסביבות השעה 19:15, אחי עבד א-רחמאן התקשר אליי וביקש ממני לבוא אליו כדי לקחת את הבת שלו, אכאבר, לרופא. היא נפצעה לפני כמה ימים והייתה צריכה לחזור לרופא, כדי שיוציא את התפרים בסנטר. מיד ניגשתי לבית של אחי, ולקחתי את אכאבר, שהייתה מוכנה. כשהגעתי למרפאה של ד"ר איאד, ראיתי צעירים רצים וצועקים ומסמנים שהצבא נמצא באזור. החניתי את המכונית במרחק של כ-30 מטרים מהמרפאה, כדי לקחת את אכאבר לרופא. כיביתי את המנוע של המונית, אבל עוד לפני שהספקתי לכבות את האורות, שמעתי ירי אינטנסיבי. ראיתי שני חיילים יורים, שעמדו משני הצדדים של המכונית, במרחק של 10-5 מטר מכל צד. והרגשתי שהכדורים פוגעים ביד שלי. אכאבר, שישבה לידי, נפלה על הידיים שלי. הסתכלתי עליה וראיתי שהיא נפצעה ודם ירד מהראש שלה, מאחורי האוזן.

היו עוד כמה חיילים שעמדו מאחורי הגדר שליד הכביש. חייל נוסף עמד על גג חדר בגובה שני מטרים ממפלס הכביש, במרחק של 6-5 מטרים מהמונית. פתחתי את דלת המונית, הרמתי את אכבאר והתחלתי לצרוח על החיילים. צעקתי "הילדה מתה. יש אתי ילדה ואני רוצה לקחת אותה לרופא". אחד החיילים התחיל לצעוק עליי בעברית וחייל אחר דיבר בערבית ואמר לי "תזרוק את הילדה על הארץ ותשכב". הנחתי את הילדה על האדמה ועשיתי מה שהחייל ביקש. אחרי דקה בערך, אחד החיילים צעק עליי ואמר "תעמוד. תרים את הבגדים שלך ותסתובב". כל הזמן אמרתי להם שהילדה מתה אבל הם המשיכו לצעוק עליי. עמדתי והרמתי את הבגדים שלי והחיילים ראו שאין עליי כלום. באזור עדיין הסתובבו אנשים והתחלתי לצעוק לעברם שיבואו לקחת את הילדה. אישה אחת התקדמה עם עוד כמה בחורים. אבל בגלל הירי והצעקות של החיילים הם נרתעו. אחרי 3-2 דקות הבחורים הצליחו להעביר את אכאבר למרפאה. אני הצטרפתי אליהם אחרי שהחיילים התפזרו בכביש. אני חושב שהיו על הכביש שמונה חיילים בערך.

כשהייתי ליד דלת המרפאה, שמעתי רעש של מכוניות. הסתכלתי וראיתי שלושה ג'יפים מגיעים ממרכז הכפר ועוצרים על הכביש. נכנסתי למרפאה כשאני מדמם, ושאלתי את הרופא, ד"ר איאד על מצבה של אכאבר. הוא אמר לי שהלב שלה עדיין דופק, אבל היא לא זזה. בינתיים הוא התקשר והזעיק אמבולנס. הבחורים שהיו במרפאה התקשרו לאחים שלי, עבד אל-קאדר ועבד א-רחמאן, והם הגיעו למרפאה. האמבולנס עדיין לא הגיע והרופא חבש לי את הזרוע וניגב את הדם. הוא ניגב את הפנים של הילדה מהדם שכיסה אותם. הוא ניסה להנשים אותה, אחר כך הוא הפסיק וחיכה לאמבולנס. כעבור כמה דקות האמבולנס הגיע וניסינו לצאת יחד עם אכאבר, אבל החיילים צעקו עלינו. החיילים פתחו באש ואנחנו פחדנו וחזרנו חזרה לתוך המרפאה. אחי, עבד אל-קאדר, הרים את אכאבר וניגש לעבר החיילים, ואז הם נתנו לו להתקדם. אני הצטרפתי לאחי עבד אל-קאדר וניגשתי לאמבולנס שעמד קרוב למונית שלי.

בדרך לאמבולנס, ראיתי שלושה ג'יפים עומדים באמצע הכביש וחוסמים את דרך היציאה של האמבולנס. כשנכנסתי לאמבולנס, החיילים סירבו לפנות את הדרך. נהג האמבולנס ביקש מהחיילים לפנות את הדרך. הוא סימן להם ביד ודיבר אתם ברמקול אבל החיילים דרשו ממנו לרדת. הם אמרו לו שהם לא יתנו לו לעזוב את המקום אם אני לא ארד ואלך לחיילים. ירדתי מהאמבולנס והחיילים לקחו אותי לאחד הגי'פים והכניסו אותי לחלק האחורי שלו. בתוך הג'יפ, מאחור היה חייל אחד ושניים אחרים ישבו מקדימה. החייל שישב מאחור קשר לי את הידיים באזיקי פלסטיק לבנים וכיסה לי את העיניים בחתיכת בד בצבע כהה, ירוק או שחור, אני לא בטוח. החייל לקח ממני את תעודת הזהות שלי. אחר כך חייל אחר הגיע והתחיל לשאול אותי שאלות על אנשים שהיו איתי במונית. כשאמרתי לו שלא היה אתי אף אחד במונית חוץ מהילדה הקטנה, הוא סטר לי על הפנים ונתן לי אגרופים. הוא גם הכה אותי בקת של הרובה שלו על הפנים שלי וירד לי דם מהאף. הרגשתי שהשפתיים שלי מתנפחות. החייל המשיך לחקור אותי במשך כרבע שעה. במהלך החקירה הזאת הוא לא הזכיר שום שם מסוים ורק שאל שאלות כלליות על אנשים שהיו אתי.

אחד החיילים שישבו מקדימה בג'יפ אמר לי שהם יעבירו אותי לאמבולנס פלסטיני. החיילים העבירו אותי לג'יפ אחר כשהעיניים שלי מכוסות והידיים כבולות. הרגשתי שיש כלב בתוך המכונית. האזיקים התחילו להכאיב לי. שמעתי את אחד החיילים מדבר במכשיר הקשר ושמעתי שקוראים לו רסלאן. ביקשתי מהחיילים להוריד לי את האזיקים. רסלאן ביקש מהחברים שלו לחתוך את האזיקים והם חתכו אותם. אחר כך, הרמתי את כיסוי העיניים וראיתי שלושה חיילים וכלב בחלק האחורי של הג'יפ ושני חיילים מקדימה. היד שלי כאבה בגלל הפציעה. ביקשתי מהחיילים רשות להסיר את התחבושת ממקום הפציעה אבל אחד החיילים הכה אותי על מקום הפציעה, תפס לי את הראש והטיח אותו בדופן הג'יפ. נשארתי בג'יפ יותר משעתיים. הם הכו אותי והכלב ליקק את הדם שירד ממני. החיילים הכו אותי בכל פעם שהורדתי את כיסוי העיניים. הם איימו להביא את "כושי". ככה הם קראו לחייל שהכה אותי בג'יפ הראשון. מהדיבורים שלהם הבנתי שהוא זה שירה לעבר המונית והרג את אכאבר.

סביבות השעה 23:30, אחד החיילים אמר לי "הנה האמבולנס של ג'נין הגיע" והורה לי להתכונן. החיילים הורידו אותי מהג'יפ ואחד הבחורים מהאמבולנס הוביל אותי ביד כשהעיניים שלי מכוסות. אחד החיילים דחף אותי מאחור. החיילים החזירו לי את תעודת הזהות אחרי שבדקו אותה כמה פעמים. כשהגעתי לבית החולים נודע לי שאכאבר נהרגה. בבית החולים התברר שנפגעתי משלושה כדורים, שניים בזרוע והשלישי בירך הימנית. הפגיעה בזרוע הייתה הכי קשה.

כמאל עיזאת טאהר זאייד, בן 27, נשוי ואב לשלושה, הוא חקלאי תושב אל-יאמון שבמחוז ג'נין העובד גם כנהג מונית. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, בכפר אל-יאמון, ב-20.3.06.