מתנחלים תקפו חקלאים פלסטינים באבנים ובאלות, סוסיא, דרום הר חברון, מארס 2006

סמיחה א-נוואג'עה, אם לשבעה

סמיחה א-נוואג'עה

אני גרה עם בעלי, עלי איסמעיל א-נוואג'עה, בן 35, בח'ירבת סוסיא שממזרח ליטא. אנחנו חקלאים ויש לנו עדר של עשרים ראשי צאן. אנחנו רועים את הצאן בשטחי מרעה שסמוכים למגורים שלנו. כיום בעלי עובד בישראל וחוזר לסוסיא בסופי שבוע.

ביום שני, 13.3.06, אני וגיסי, ג'מאל איסמאעיל סלאמה א-נוואג'עה, בן 24, הלכנו לרעות את הצאן ליד הכפר. במרחק של כמאתיים מטרים מאתנו, גברים ונשים מהכפר שתלו זיתים באדמות שבבעלותם. היו איתם כמה ישראלים מארגון תעאיוש שעזרו להם. מהמקום שבו רעינו את הצאן יכולתי לראות את מה שקורה. ראיתי קבוצות של מתנחלים וכלי רכב של הצבא הישראלי מגיעים למקום. הבנתי שהולכות להיות בעיות בין החקלאים והמתנחלים. המתנחלים הפריעו לחקלאים לנטוע את השתילים ומאוחר יותר התברר שהם הצליחו לעקור חלק מהעצים. הסתכלתי על מה שקורה במשך שעתיים או שלוש. בינתיים, חמישה מתנחלים עברו ליד ג'מאל ולידי וניסו לגרש אותנו ואת הצאן מהמקום. ג'מאל התווכח איתם ואז הגיעו כמה עיתונאים, צלמים ואנשים מתעאיוש, והמתנחלים עזבו אותנו והמשיכו ללכת לכיוון החקלאים, שעמדו באזור שבין שדות המרעה והמערות של הכפר.

ג'מאל אמר לי להישאר עם הצאן והלך לכפר כי אישתו, סנאא, בת 18 ואמא שלו נשארו שם לבד. הוא פחד שהמתנחלים יתקפו אותן. נשארתי לבד. בסביבות הצהריים, בערך שעה אחרי שג'מאל עזב אותי, שלושה מתנחלים הגיעו לשדה. שניים מהם היו צעירים, אני מעריכה שהם היו בני 17 או 18. לאחד מהם היו פאות. השלישי היה בן 25 בערך. כשהמתנחלים ראו אותי, הם התחילו לזרוק אבנים עלי ועל הצאן. התכופפתי כדי להסתתר מהאבנים. יותר מעשר אבנים פגעו בי בגב, בכתפיים וברגל. צעקתי לעזרה. המתנחלים קיללו אותי.

אחרי כמה דקות, פאטמה א-נוואג'עה הגיעה למקום והחזיקה שתי אבנים. היא הייתה עם החקלאים שנטעו את השתילים. כשהמתנחלים ראו אותה, הם ברחו מזרחה לכיוון ההתנחלויות. החלטתי לעזוב את המקום. אספתי את הצאן שלי ושל ג'מאל אבל השארתי מאחור עז אחת שנפגעה מהאבנים ולא הייתה יכולה ללכת. כשהגעתי אל הכפר, ראיתי עשרות חיילים, שוטרים ממשמר הגבול, שוטרים רגילים וחקלאים עומדים ליד המגורים שלי. התברר שחצי שעה בערך לפני שחזרתי, כמה מתנחלים הגיעו לשם וזרקו אבנים על חמותי, עליא ח'מיס א-נוואג'עה, בת ששים, ועל סנאא, והיכו את ג'מאל.

סמיחה נוואג'עה וילדיה בוסוסיא. צילום: מוסא אבו השהש, 23.3.06.
סמיחה נוואג'עה וילדיה בוסוסיא. צילום: מוסא אבו השהש, 23.3.06.

השוטרים אמרו לי, לג'מאל ולעליא ללכת לתחנת המשטרה בקריית ארבע כדי להגיש תלונה. יורם ועוד בחורה מתעאיוש הסיעו אותנו ברכב שלהם. בתחנה חוקר בשם "סלומון" חקר כל אחד בנפרד. נשארנו שם עד שב-22:30 בלילה עזרא מתעאיוש הגיע והחזיר אותנו לכפר. ג'מאל אמר לי שהחוקר נתן לו מסמך שאומר שהוא צריך להתייצב למשפט ביוני.

מאז האירוע יש לי כאבים בגב ובכתפיים בגלל האבנים אבל לא הלכתי לרופא. אני מחכה שבעלי יחזור מהעבודה שלו בישראל וייקח אותי לרופא.

סמיחה עקאב בדווי א-נוואג'עה, בת 41, נשואה ואם לשבעה היא חקלאית, תושבת סוסיא שבמחוז חברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש, בביתה, ב-23.3.06.