שוטרי מג"ב השליכו רימון הלם על ילד בן 8 ופצעו אותו בראשו, מחנה הפליטים שועפאט, פברואר 2006

איבראהים אל-עמלה, בן 41

ביום שישי, 3.2.06, בסביבות 11:30 בבוקר, אחותי העירה אותי ואמרה לי שזורקים רימוני גז באזור. קמתי ונכנסתי למקלחת כדי לרחוץ את הפנים. אחותי יצאה מהבית כדי לקרוא לילדים שיבואו הביתה. היא הכניסה אותם וגם את הבן של השכנים, עבוד א-זלבאני, בן שמונה.

עבוד נשאר אצלנו זמן קצר מאוד, כמה שניות, ואז הוא פתח את הדלת ויצא החוצה במהירות. אני חושב שהוא התבייש ורצה לעזוב. קמתי לרדוף אחריו. הגעתי לכניסה של הבית ופתחתי את הדלת. באותו רגע עבוד היה במרחק של מטר אחד ממני. פתאום משהו פגע בראש של עבוד ואחר כך שמעתי פיצוץ עצום. עבוד נפל על הקרקע. היססתי כמה שניות, ואז ניגשתי מהר אל עבוד כדי לעזור לו. ראיתי חמישה שוטרים לבושים במדים של משמר הגבול, במרחק של כארבעה מטרים מעבוד. אחד מהם היה כנראה מפקד הסיור. הוא היה גבוה, עם גוף מלא ועור שחום. בכניסה לשכונה, במרחק של כ-15 מטרים מצפון לשוטרים, עמדו שלושה שוטרים אחרים ממשמר הגבול.

עבוד דימם מהחלק האחורי של הראש. הרמתי אותו והוא לא זז. הוא היה כמו גופה ללא רוח חיים. הלכתי לכביש כשאני מרים אותו, ושם פגשתי מישהו בשם אחמד ג'מיל, בן 22. אני התעייפתי ולכן העברתי את עבוד לאחמד ג'מיל, שיפנה אותו. חזרתי לשוטרים והתחלתי לצעוק עליהם. הקצין הצדיק את השלכת הרימון בזה שהילדים זרקו עליהם אבנים, אבל בזמן שעבוד נפגע, לא זרקו אבנים. הילדים התפזרו כבר קודם, כשהשוטרים זרקו רימון גאז. אחר כך השוטרים עלו על הג'יפים שלהם. כשהם רצו לעזוב, התאספו כמה ילדים והתחילו לזרוק עליהם אבנים. השוטרים השליכו עשרות רימוני הלם וגז, ונסעו

איבראהים איסמאעיל מחמד אל-עמלה, בן 41, נשוי ואב לארבעה, הוא מובטל, תושב מחנה הפליטים שועפאט שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה בביתו כרים ג'ובראן, ב-4.2.06