מתנחלות תקפו פלסטינים בזמן המסיק וקרעו שקים מלאים בזיתים, סינג'ל, מחוז רמאללה, נובמבר 2005

כמאל שבאנה, אב לחמישה

בסוף חודש ספטמבר 2005, היה מפגש בין חקלאים מהכפרים סינג'ל, תורמוסעיא, אל-מור'ייר, אל-ג'אנייה, ראס כרכר, עין יברוד, עטארה ועוד כפרים והאחראי בקישור הישראלי, קצין בשם עאדל. הפגישה התקיימה במת"ק בבית אל ותואמה על ידי הקישור הפלסטיני. אני וסגן ראש המועצה, איוב סוויד, בן חמישים, היינו הנציגים של סינג'ל. בפגישה דרשנו שהצבא הישראלי יבטיח הגנה לחקלאים מתקיפות או ההתגרויות של המתנחלים במהלך כל השנה, ולא רק בתקופת המסיק, כי אנחנו עובדים באדמה לא רק בעונת המסיק. אנחנו צריכים לעבד את האדמה, לסלק אבנים, לחרוש, לדשן ועוד. אי אפשר להגביל את העבודות האלה לזמן מסוים. הנציג של הקישור הישראלי לא קיבל את הדרישה שלנו ואמר שהוא לא יכול להבטיח לנו הגנה במשך כל השנה. הוא אמר שהוא יכול להתחייב רק לתקופת המסיק, שמתחילה בנובמבר. נקבע שעבור כל איזור יערך תיאום עם הצבא, בהתאם לתנאים המיוחדים של האיזור. קבענו את היום הראשון של המסיק ל-10.11.05, באיזור אל-מר'רבאת, שגובל בהתנחלות חדשה שבין הכפר סינג'ל ומעלה לבונה. אני חושב שלהתנחלות קוראים גבעת הרואה [גבעת הראל-י.ה].

יום לפני המועד שסיכמנו, ביום רביעי 9.11.05, עאדל, המתאם מהקישור הישראלי, התקשר אלי כדי לוודא שהסיכום עדיין תקף. ביקשתי ממנו לדחות את המועד בשלושה ימים, ליום ראשון, 13.11.05. עאדל הסכים ובתאריך שקבענו, אני וקרובי משפחה שלי מסקנו זיתים באיזור אל-מר'ריבאת. לפני שיצאנו, התקשרתי לעאדל ואמרתי לו שאנחנו הולכים לאדמה. הוא אמר שיהיה שם ג'יפ וקצין בשם גלעד יהיה שם כדי לאבטח. באמת היה באיזור ג'יפ של הקישור הישראלי שעשה סיורים. מסקנו את זיתים בלי בעיה.

בסביבות 15:00, עברו שתי בחורות ישראליות ברגל. הן באו מכיוון ההתנחלות מעלה לבונה וזרקו שני תיקים בצד הדרך, קרוב לחקלאים. אחת מהן הייתה בגובה ממוצע, בעלת מבנה גוף מלא, גוון עור שחום ושיער אסוף. היא הרכיבה משקפי ראיה ואני מניח שהיא בערך בת 17. השנייה נראתה בערך באותו גיל. הן זרקו את התיקים ועזבו. לא התייחסנו אליהן. כשהן עזבו, שני חיילים שהיו באיזור, בדקו את התיקים. לא היה בהם כלום. אחרי כרבע שעה הבחורות חזרו עם שמונה בחורות אחרות. כולן צעירות, בגילאים 18-16. כולן לבשו בגדים אזרחיים. הן ירדו ממכונית אזרחית לבנה שנראית כמו פורד טרנזיט. המכונית נסעה מהמקום והבחורות הלכו למטעי הזיתים שליד לכביש, לקחו שני שקים מלאים בזיתים והתחילו לסחוב אותם לכיוון הכביש. צעקנו עליהן והן עזבו את השקים וברחו.

בזמן הזה היו בערך 15 חיילים איתנו ופיקד עליהם הקצין מהקישור הישראלי. דיברתי איתו הוא אמר לי שקוראים לו איתי ושהוא החליף את גלעד. אמרתי לו שמתנחלות ניסו לגנוב את הזיתים. בזמן שדיברנו, הבחורות חזרו לשקי הזיתים. לרובן היו סכינים והן התחילו לקרוע את השקים. אני והחקלאים התחלנו לדחוף אותן כדי להגן על עצמנו ועל היבול. הבנות התחילו לזרוק עלינו אבנים. אחת מהן לקחה מקל שמשתמשים בו למסיק והיכתה את אמא שלי, חלווה אל-חאג' סור, בת 65. הבנות האחרות היכו במקלות נשים נוספות שהיו איתנו. החיילים ניסו להפריד בינינו ובין המתנחלות, אבל היו לטובת המתנחלות. הם תפסו אותי ואת הגברים שהיו איתי ושחררו את הבנות שהמשיכו לקרוע את השקים. לא הרגשתי שהם באמת מנסים לעצור אותן. החיילים גם איימו עלינו שאם לא נעזוב את המקום הם יירו עלינו.

זה נמשך כשעתיים, עד שהמתנחלות הצליחו לקרוע את השקים לגמרי והזיתים התפזרו על האדמה. אני מעריך שהן הצליחו לקרוע שמונה שקים. הן גם הרסו תרמוסים של קפה, כוסות ואוכל שהבאנו איתנו ואת הסולמות והמקלות שבאמצעותם אנחנו מוסקים זיתים. במהלך הקטטה התקשרתי לעאדל כי הרגשתי שאיתי לא מנסה ברצינות לעזור לנו. דיברתי איתו אבל הוא לא הגיע. כשראינו שאנחנו לא מצליחים למנוע מהן להרוס את היבול שלנו, התרחקנו מהמקום, כי פחדנו שהן יתקפו אותנו עם הסכינים ושהחיילים לא ישמרו עלינו. זה היה בסביבות 17:00. החיילים והמתנחלות דחפו והרחיקו אותנו עד הכביש הראשי, שנמצא במרחק של כחצי קילומטר מהמקום שבו רבנו עם המתנחלות.

באותו זמן עברה ניידת משטרה. עאדל היה בתוכה ואמרתי לו שאני רוצה להגיש תלונה. אחד השוטרים רצה לגבות את העדות שלי על האירוע אבל סרבתי למסור עדות עד שהם יעצרו את התוקפות, שעדיין היו באיזור. השוטרים עצרו שש מהן. אחר כך, אחד השוטרים אמר לי ללכת למשטרה בבנימין שליד מיח'מאס ולהגיש תלונה. הלכתי עם קרובי משפחה שלי, עזיז עלי שבאנה, בן 49, ערפאת עלי שבאנה, בן 55, מוסא חוסיין עספור, בן 48, כמאל שבאנה, בן ארבעים, הוד מוחמד שבאנה, בן ארבעים ומוחמד עבד אל-קאדר ח'ליל, בן 56. הגענו לתחנה במכונית פרטית. איתי נסע לפנינו. כשהגענו לתחנה, ראינו שם את המתנחלות. אחת מהן, זאת שתיארתי, התחילה לקלל אותנו: "יא בן זונה, יא מגעילים".

השוטרים הכניסו אותנו לחדר חקירות. עזיז, ערפאת, מוסא ואני מסרנו עדויות. היינו שם עד בערך 19:30 וחזרנו הביתה. ביומיים שאחרי, הגיעו בערך 15 מתנדבים ישראלים מתנועת שלום ועזרו לנו במסיק. גם הצבא והמשטרה היו שם. ביומיים האלה עבדנו בלי בעיה.

כמה מאתנו נפגעו מהמתנחלות. אני נפגעתי ברגל מאבן ולאמא שלי נגרם שבר קל בזרוע, בגלל המכה עם מקל.

כמאל עבד א-רחמן איבראהים שבאנה, בן 44, נשוי ואב לחמישה, הוא חקלאי ואופה, תושב סינג'ל שבמחוז רמאללה . את עדותו גבה איאד חדאד, בכפר סינג'ל, ב-17.11.05