אקסאנה ביק, רופאה הנשואה לתושב שכם, חיה בפחד מתמיד מפני גירוש

אקסאנה ביק, אם לשלושה

קוראים לי אקסאנה ביק ואני נשואה לטריף אמין מוטיע אבו סאלח. התחתנו בשנת 1993, כששנינו למדנו ברוסיה. בשנת 1998, כשבעלי סיים את הלימודים באוניברסיטה הוא נסע לשכם ואני נשארתי עם הבת שלנו, אריג', שנולדה ב-13.12.94. סיימתי את הלימודים ב-1999 ובעלי השיג לי רישיון ביקור בגדה. הגעתי לשכם באוגוסט 1999. היה לי רישיון לשבעה חודשים ונשארתי בשכם שמונה חודשים. חזרתי לרוסיה באפריל 2000. בעלי הגיש עבורי בקשה נוספת לרישיון ביקור, והפעם הבקשה נדחתה, כי נשארתי אחרי שפג התוקף של הרישיון הקודם שלי. בעלי הגיש עוד שתי בקשות, ורק בפעם הרביעית קיבלתי אישור. הגעתי לשכם בתחילת אוקטובר 2000. כשהתוקף של הרישיון עבר לא חזרתי לרוסיה. לא רציתי לעזוב את בעלי ואת אריג', ופחדתי שאם אעזוב את הגדה לא יתנו לי לחזור...

ב-5.6.01, נולדה הבת השנייה שלנו דיאנה בבית חולים אל-מקאסד בירושלים. היא נולדה שם כי בשלושת החודשים האחרונים של ההיריון הייתי צריכה לעבור טיפול מיוחד באל-מקאסד, והתינוקת נולדה לפני הזמן. בכל פעם, נסעתי באמבולנס משכם לענאתא ומשם המשכתי ברגל בדרך הררית קשה מאד. למרות שהיו לי כל המסמכים הרפואיים, פחדתי שיתפסו אותי ויגרשו אותי מהגדה. לא הייתה לי ברירה אלא ללכת שעות ארוכות ברגל. זה הקשה על המצב הפיזי והנפשי שלי. כל הזמן פחדתי שחיילים יתפסו אותי ויגרשו אותי. במצב כזה, לא רק שלא הייתי יכולה לחזור לכאן יותר, אלא שגם החיים שלי ושל העובר היו יכולים להיות בסכנה. הבת השלישית שלנו, סארא, נולדה ב-6.6.04. אני חיה בפחד ואני מפחדת ללדת עוד ילדים.

אקסאנה ביק וילדיה. התמונה באדיבות המשפחה.

בחודש אפריל 2004 בעלי הגיש בקשה לאיחוד משפחות. במהלך השנים הוא בירר במשרד הפנים הפלסטיני לגבי האפשרות להגיש את הבקשה לאיחוד משפחות, אבל אמרו לו שהישראלים לא מקבלים בקשות. כשהמצב הפך כבר לבלתי נסבל הוא הגיש את הבקשה. במשרד הפנים אמרו לו שהם ישמרו אצלם את הבקשה עד שהצד הישראלי יתחיל שוב לדון בבקשות לאיחוד משפחות.

אריג', שנולדה ברוסיה, רשומה בתעודת הזהות שלי ודיאנה וסארא רשומות בתעודה של אבא שלהן.

אקסאנה ביק, בת 31, נשואה ואם לשלוש בנות, היא רופאה ותושבת שכם. את עדותה גבתה סלמה א-דיבעי, בבית-החולים אל-איתיחאד בשכם ב-26.7.05.