עדויות

נביל שקיר, בן 50

למשפחה שלי יש אדמה בשטח של כמאתיים דונם, בחלק הדרום-מערבי של בית סוריכ. רוב השטח יהיה מאחורי גדר ההפרדה או שהגדר תבנה עליו. נכון לעכשיו, אני לא יודע בדיוק כמה דונמים אני אפסיד.

ביום רביעי, 1.6.05, רכבתי על החמור שלי, כמו שעשיתי כל החיים, לאדמה שלי. יצאתי בסביבות 7:00 ולקחתי איתי מקוש, מזמרה ואת המקל שלי. כשהגעתי לאדמה, ראיתי דחפור במרחק של כעשרים מטרים מהחלקה שבה באתי לעבוד. ירדתי מהחמור ונעמדתי מול הדחפור, בכניסה לאדמה, כדי שהוא לא יוכל להיכנס אליה. הדחפור היה מלווה בג'יפ של משמר הגבול ובשישה שוטרים בערך. הם התקרבו אלי ברגל. הקצין שלהם היה דרוזי ואני מכיר אותו מאירועים קודמים. קוראים לו אסעד עטילה. הקצין הורה לשוטרים בעברית להרחיק אותי מהאזור. אני מבין ומדבר עברית. ארבעה מהם התקרבו אלי וניסו לקחת ממני את המקל. זה מוט ממתכת ואני כל הזמן הולך איתו. הם גם ניסו לקחת את המזמרה. לא הסכמתי לתת להם את הכלים והם תפסו לי את הידיים, שני שוטרים מכל צד. זרקתי את המזמרה מיד ימין והמשכתי להחזיק את המקל ביד שמאל. הם משכו אותי משני הכיוונים. כאב לי מאוד בידיים אבל לא הסכמתי לשחרר את המקל. ראיתי שאסעד רואה את כל מה שקורה.

באותו הזמן, הגיעו אלי שני שוטרים רכובים על סוסים. סוס אחד היה לבן והשני חום-אדום. בזמן שהם משכו אותי, שוטר אחד בעט בי בגב. הם דחפו אותי כדי שאני אפול אבל לא נפלתי ואחד השוטרים נתן לי מכה חזקה בעורף עם הקת של הרובה. הרגשתי סחרחורת. עמדתי ליד טרסה. בצד שלי היא הייתה בגובה של חצי מטר בערך אבל מהצד השני שלה, היא בגובה של שניים או שלושה מטרים. נשענתי עליה. אחרי שהשוטר נתן לי את המכה בעורף, השוטרים שיחררו לי את הידיים והתרחקו. ראיתי את הסוס החום דוהר לכיוון שלי והשוטר שרכב עליו היכה אותי בשוט של הסוס על הפנים. בתגובה של אינסטינקט נתתי לסוס מכה עם המקל שלי. הסוס דחף אותי ונפלתי לצד השני של הטרסה.

אני לא יודע מה קרה אחר כך, אבל התעוררתי רק למחרת, בבית החולים הממשלתי ברמאללה. התברר שיש לי חבורות בכתף ימין וסדק בחוליות של הצוואר. נשארתי בבית החולים עד יום שני, 6.6.05, ואני עדיין מרותק למיטה. יש לי כאבים חזקים בכתף ובעורף ומדי פעם, אני נתקף בסחרחורת.

נביל אחמד עבד שקיר, בן 50, הוא אב ל-13 וחקלאי, תושב בית סוריכ הסמוכה לירושלים. את עדותו גבה בביתו כרים ג'ובראן, ב-7.6.05.