עדויות

מהאני עאסי, בן 13

ביום רביעי (4.5.05) בסביבות 14:30 שיחקתי כדורגל עם עוד איזה עשרה ילדים מהכפר שלי במגרש קטן שבקצה ג'בל א-סוואנה, מדרום לכפר. בערך בשעה 15:00, ראיתי חמישה חיילים יורדים מג'יפ שעצר על ג'בל תנור, האזור שבו בונים את גדר ההפרדה, ומתקדמים לכיוון שלנו. הילדים התחילו לשרוק ולצעוק על החיילים. עוד כמה ילדים מהכפר הצטרפו אלינו. כשהחיילים היו במרחק של 20-30 מטר, התחלנו לזרוק אבנים ואז החיילים ירו כדורי גומי ורימוני הלם ורדפו אחרינו לכיוון הכפר. הצטרפו אלינו עוד ילדים ונערים והיינו כבר יותר מ-150, מגיל 10 עד 20. בינינו לבין החיילים התנהלו עימותים בכל מיני נקודות, בעיקר בקצה הצפוני של הגבעה, קרוב יותר לבתי התושבים. התפזרנו בתוך מטעי הזיתים בשטח של כמאה מטר. החיילים התמקמו באזור גבוה יותר מאתנו. שלושה חיילים היו מולנו. שניים התמקמו בקצה המזרחי על גג הבית של אל-חאג' מחמוד אבו פאוזי, שנמצא באזור. הם השתמשו בכדורי גומי ורימוני הלם כדי למנוע מאיתנו להתקרב אליהם.

העימותים נמשכו עד בערך 17:30, כשהחיילים החלו לסגת דרומה, לכיוון שממנו באו ואז קול הירי של כדורי הגומי התחיל להתעצם והירי נהיה יותר אינטנסיבי. התחלנו לרדוף אחרי החיילים ולזרוק עליהם אבנים. אני ועוד בערך תשעה מאלה שרדפו, היינו הראשונים.

כשהגענו לנקודה הכי גבוהה בגבעה ששמה ג'בל א-דעק, ראיתי את אחד החיילים, שהיה אחרון בין החיילים והכי קרוב אלינו, עוצר ומתחיל לירות כדורים חיים באינטנסיביות. אני יודע לזהות את הקול הירי החי כי הוא חד ורם. הירי היה אופקי וכוון אלינו. החייל שירה היה בעל גוון עור בהיר, מבנה גוף בינוני, גובה בינוני והוא הרכיב משקפיים. הוא נראה כבן 25. הוא ירה ברצף. אני זוכר שזאהר ראר'ב, בן 12, עמד מימין לי במרחק של כ-15 מטר ושביני לבין החייל עמדו שני ילדים: ג'מאל ג'בר, בן 15, שהיה במרחק של כעשרה מטרים ממני וכ-15 מטרים לפניו עמד עודיי מופיד עאסי בן 14. בקו של עודיי עמד מוחמד אל-עבד, בן 18. המרחק בין החייל לבין עודיי היה בערך עשרים מטרים. פאיז נועמאן, בן 18, עמד במרחק של כ-25 מטר משמאלי. ילדים ונערים אחרים היו מפוזרים במקום.

באותו רגע ראיתי את ג'מאל נפגע ונופל על הגב. הוא נפל על שטח סלעי. הבנתי שהוא נפצע והתחלתי לצעוק לילדים שהיו מאחוריי: "פצוע, פצוע, בואו להגיש עזרה". כמה נערים ובחורים מיהרו לג'מאל. הם באו מאחורי והרימו אותו בזמן שהירי נמשך. אני התקדמתי קצת אבל לא יכולתי לעזור לקחת אותו כי אני קטן פיזית. באותו רגע ראיתי את עודיי נפגע ונופל במקום. הוא רצה לקום אבל לא הצליח. הוא ניסה לסמן ביד כדי לקרוא למישהו. ראיתי את מוחמד בא אליו ומרים אותו. החייל שירה התקדם אל מוחמד וניסה לעצור אותו. הוא צעק עליו שיעזוב את הפצוע, אבל מוחמד לא ציית לחייל והמשיך להרים את עודיי. כמה נערים הצטרפו למוחמד ועזרו לו להרים את הפצוע. הם הלכו מרחק של 250 מטרים בערך, עד למקום שבו עמד אמבולנס, כדי לפנות פצועים במקרה שיהיו.

החייל התרחק וכל הילדים התחילו לסגת לכיוון הכפר. אני חזרתי לכפר עם שאר הילדים והלכתי הביתה. מאוחר יותר, בערך בשעה 20:00, נודע לי כי שני הפצועים מתו.

מהאני ח'דר פרג' עאסי, בן 13, הוא תלמיד כיתה ז', תושב בית ליקיא שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, ב-5.5.05 במקום האירוע.