עדויות

סמיר אחמד, נהג אמבולנס

אני עובד כנהג אמבולנס בסהר האדום מזה ארבע שנים. במקור אני תושב אזור א-סאוויה שבמחוז שכם, אך בגלל שאני עובד בבית לחםאני לן באחד החדרים במשרדי הסהר האדום בעיר. אני חוזר לשכם בערך פעם בחודש למשך כיומיים וחוזר. אני יוצא עם האמבולנס מדי יום כדי לפנות חולים מבתיהם לבתי החולים ולהחזירם מבתי החולים לבתיהם. כמו כן, לפעמים אני עובד מספר ימים בשבוע בסניף החדש שנפתח לפני כשמונה חודשים בכפר חוסאן. בסניף יש צוות רפואי שמורכב מפראמדיק, שני נהגים ושני אמבולנסים. הסניף הזה נותן שירותים רפואיים לכפרי אל-ערקוב, שנמצאים ממערב לבית לחם. האמבולנסיםמבית-לחםלא יכולים להגיע לכפרים האלה בשל המחסומים המוצבים לאורך הדרך ומפרידים בין בית לחם לכפרים שממערב לה. מאז תחילת חודש אוקטובר, ישנה נוכחות צבאית מתמדת בכניסה המערבית לחוסאן, דרכה יוצאים האמבולנסים מהכפר. בנוסף, ישנו במקום מגדל שמירה מאויש, שהיה ריק לפני כן.

ביום חמישי, 2.10.03, הייתי בסניף הסהר האדום בחוסאן. בסביבות השעה 11:00, קיבלנו שיחת טלפון מאזרח בשם מוחמד אל-בטה, תושב בתיר. הוא ביקש שנשלח לו אמבולנס כדי לפנות את אמו החולה, ח'דיג'ה, בת ה-65, לבית החולים. היא סבלה מסתימה בורידים ומאחר שמצבה הידרדר, היה צריך לפנות אותה לבית החולים בבית לחם באופן דחוף. יצאתי לדרך יחד עם החובש, ראמי נופל. נסענו ממרכז חוסאן לכיוון היציאה המערבית הראשית מהכפר, המהווה את היציאה היחידה לכיוון הכפרים שנמצאים מערבית לבית לחם. כשהתקרבנו אל הכביש הראשי והיינו במרחק של כשלושים מטרים ממגדל השמירה,ראיתי ג'יפ צבאי ולידו שלושה חיילים. החיילים עמדו באמצע הכביש. כשהתקרבתי אל החיילים, אחד מהם סימן לי בידו שאעצור את האמבולנס. עצרתי, וכשהחייל התקרב לדלת הקדמית של האמבולנס בצד של הנהג, פתחתי את הדלת כדי לברר מה רצונו. החייל דרש ממני ומראמי את תעודות הזהות שלנו. הוא דיבר בעברית ואני הבנתי אותו. הוא שאל אותי לאן אנחנו נוסעים ואמרתי לו שאנחנו נוסעים לפנות חולה מבתיר ומתכוונים להעבירה לבית החולים בבית לחם. החייל הורה לי להעמיד את האמבולנס בצד ולהמתין.

העמדתי את האמבולנס בצד והמתנו כרבע שעה בתקווה שהחייל יחזיר לנו את התעודות וייתן לנו לעבור. במהלך הזמן הזה, החיילים מנעו ממכוניות אחרות שהגיעו מחוסאן לעבור. כעבור רבע שעה, אחד החיילים החזיר לנו את התעודות והורה לנו לחזור לחוסאן. כשאמרתי לחייל שאני צריך להגיע לבתיר כדי לפנות את החולה לבית החולים, החייל צעק עליי בקול רם ואמר שהחולה לא מעניינת אותו וגם עבודת האמבולנס לא מעניינת אותו ושאנחנו צריכים לחזור לחוסאן. חזרנו לחוסאן.

ביום ראשון, 5.10.03, יצאתי ממטה הסהר האדום שבמרכז בית לחם, יחד עם החובש חוסיין נוואוורה, למטה בחוסאן. נסענו לחוסאן דרך מחסום ה-DCO, שמוצב בכניסה לבית ג'אלא. כשהגענו למחסום, שני חיילים קראו לנו לעצור. הם בדקו את תעודות הזהות שלנו וכעבור שתי דקות נתנו לנו לעבור. נסענו באמבולנס בכביש מספר שישים לעבר הכניסה הראשית המערבית של חוסאן. באמצע הדרך נתקלנו בג'יפ צבאי שהתמקם באמצע הכביש. אחד החיילים סימן לנו בידו לעצור ובלי להתקרב לאמבולנס הוא הורה לנו להסתובב ולחזור על עקבותינו.

התרחקתי למרחק של כמאה מטרים מהחיילים ויצרתי קשר עם מנהל מטה הסהר האדום, מר מוחמד סמחאנה. הודעתי לו שהחיילים לא נותנים לנו לעבור. הוא ביקש ממני להמתין עד שהוא ייצור קשר עם הצלב האדום. המתנו בערך כעשרים דקות ואז המנהל יצר אתי קשר והודיע לי שאני יכול לגשת למחסום. הוא אמר לי שהחיילים ייתנו לי הפעם לעבור כי הצלב האדום תיאם זאת עם המת"ק הישראלי.

התקרבתי לנקודה שבה התמקמו החיילים על הכביש הראשי. הפעם, אחד החיילים התקרב לאמבולנס. פתחתי את הדלת הקדמית וחשבתי שהפעם הוא יבדוק את התעודות וייתן לנו לעבור. החייל התקרב, לא דיבר איתנו, אלא הרים את כלי נשקו ודחף באמצעותו את הדלת כשהוא צועק "חזור לבית לחם או שאכה אותך". סגרתי את הדלת וחזרתי לבית לחם.

ביום שלישי, 7.10.03, בסביבות 13:00, פיניתי חולה כליות מבית חולים בבית ג'אלא לביתו בנחאלין. נסעתי בכביש מספר שישים. כשהגעתי לנקודה שבין צומת עציון להתנחלות אפרת, ראיתי ג'יפ צבאי יוצא מהצומת ונוסע מאחורי. תוך שתי דקות בערך הגי'פ היה במרחק של כעשרה מטרים ממני. אז שמעתי קול של חייל מורה לאמבולנס לעצור בצד הדרך. עצרתי בצד, שני חיילים ירדו מהג'יפ וניגשו לאמבולנס. הם הורו לי לרדת מהאמבולנס. כשירדתי, אחד מהם שאל אותי בעברית: "למה המספרים שעל לוחית הזיהוי האחורית לא ברורים?". אמרתי לו שזה אמבולנס חדש ושאני מתכוון לשלוח אותו למכונאי כדי שיצבע את המספרים על הלוחית. החייל ניגש לג'יפ וחזר תוך דקה כשבידו מברג. הוא הורה לי לפרק את הלוחית הקדמית ואת הלוחית האחורית ולהחליף ביניהן, תוך שהוא מציין שהלוחית הקדמית ברורה יותר. נעניתי לדרישתו, דבר שעיכב אותי בערך עשרים דקות.

כעבור יומיים, ביום חמישי, 9.10.03, בסביבות השעה 9:00, נסעתי על אותו כביש, כביש עציון. הייתי בדרכי לפנות אישה שעמדה ללדת מבית פג'אר. שמה נוואל טקאטקה. בעת שנסעתי על הכביש, ראיתי ג'יפ צבאי במרחק של כמאה מטרים. המשכתי לנסוע והג'יפ התקרב אליי. שמעתי קול של חייל שדרש ממני לעצור בצד הדרך. כשעצרתי בצד, שני חיילים התקרבו לאמבולנס. אלו היו אותם שני חיילים שקראו לי לעצור יומיים לפני כן. אחד מהם שאל אותי לאן אני נוסע. אמרתי לו שאני בדרך לבית פג'אר כדי לפנות אישה בהריון שצריכה ללדת. החייל הסתכל על לוחית הזיהוי ושאל אותי למה לא תיקנתי את לוחית הזיהוי. אמרתי לו שלא הספקתי לגשת למכונאי בגלל העומס בעבודה. הוספתי שאני אגש אליו בזמן הקרוב. החייל אמר לי: "הפעם אני אכריח אותך לנגב את האבק שעל האמבולנס" והתחיל לצחוק. אחר כך, הוא דרש ממני את תעודת הזהות שלי. מסרתי לו אותה, הוא לקח את התעודה וניגש לג'יפ. המתנתי כרבע שעה עד שהחייל חזר והורה לי לעזוב את המקום.

ביום ראשון, 12.10.03, הייתי במטה הסהר האדום בחוסאן מאז שעות הבוקר. בסביבות השעה 12:30, קיבלנו קריאה מתושב חוסאן, שהודיע לנו שאישתו, אמל, כורעת ללדת. יצאתי לדרך יחד עם החובש, איסמעיל, לכיוון אזור אל-קרנה שבחוסאן, שם מתגוררת היולדת. הכנסנו אותה לאמבולנס ונסענו לכיוון הכניסה המערבית של חוסאן. בעת שנסענו בכביש הראשי של חוסאן, נתקלנו לפתע בשלוש קוביות בטון גדולות שחסמו את הכביש. כיוון שאין דרך אחרת שדרכה יכולנו להגיע לבית לחם, התקשרתי למטה שלנו בבית לחם ותיארתי למנהל את המתרחש. המנהל יצר קשר עם הצלב האדום ונציג הצלב האדום יצר קשר עם הגורמים הישראלים. המתנתי לתשובה מאחורי קוביות הבטון.

בינתיים האישה זעקה מכאב. החובש ניסה להקל על כאביה. כעבור כרבע שעה הגיעה התשובה והתבקשנו לחזור לחוסאן. הסתובבתי ולאחר שנסעתי כ-150 מטרים, החובש קרא לי לעצור בצד כי האישה התחילה ללדת. עצרתי בצד וניגשתי למושב האחורי של האמבולנס כדי לעזור לאיסמעיל (בנוסף להיותי נהג אמבולנס אני גם חובש). איסמעיל הדריך את האישה לנשום נכון והמצב באמבולנס היה קשה מאד. כעבור כעשר דקות, במהלכן האישה בכתה וצעקה מרוב כאבים, ראינו שראשו של הוולד התחיל לצאת. איסמעיל משך את הראש והחל להוציא את הוולד החוצה. בשלב זה, חזרתי למושב הנהג ויצאתי לדרך במהירות לכיוון המרכז הרפואי בחוסאן. המרכז לא ערוך לקבלת יולדות, אך הרופא שנכח שם טיפל באישה ובתינוקה. מצבם של האם ותינוקה היה טוב למרות הסיכון שנשקף לחייה של האישה במהלך הלידה. השארנו את האישה ותינוקה במרכז הרפואי וחזרנו למשרד של הסהר האדום. ראוי לציין כי קוביות הבטון עדיין חוסמות את הכביש הראשי לחוסאן.

סמיר סובוח עבדדאללה אחמד, בן 31, רווק, הוא נהג אמבולנס תושב אזור א-סאוויה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סוהא זיד, במשרדי הסהר האדום בבית-לחם ב-13.10.03