עדויות

ג'ריר קנאדילו, נהג אמבולנס

אני גר בשכם. מזה שנה וחצי אני עובד כנהג אמבולנס באיגוד הסיוע הרפואי הפלסטיני.

ביום שלישי, 9.9.03, בסביבות השעה 11:00, קיבלתי הוראה מהמטה של האיגוד להגיע לבית החולים אל-ווטני שבשכם, כדי להעביר חולי כליות מבית החולים לכפר חווארה. יצאתי מיד יחד עם עמיתי, טאהר כוסא, לבית חולים. אספנו שני חולים ונסענו לעבר הכפר חווארה דרך מחסום חווארה. כשהגענו למחסום, עברנו בדיקה כרגיל והחיילים נתנו לנו לעבור תוך כחמש דקות. הסענו את שני החולים לחווארה ולאחר מכן נסענו חזרה לכיוון שכם. נסענו באותה דרך שבה באנו.

כשהגענו למחסום חווארה והיינו בנקודה שבה הכביש מתפצל למחנה הצבאי ולהתנחלויות ברכה ואיתמר, שני חיילים קראו לנו לעצור. טאהר ירד מהאמבולנס כי הוא חשב שהם רוצים לערוך חיפוש באמבולנס אבל החיילים הורו לו לעלות חזרה לאמבולנס. לאחר מכן הם פתחו את דלת ההזזה הצדדית של האמבולנס, נכנסו פנימה וכיוונו את כלי נשקם לעבר ראשי ולעבר ראשו של טאהר. הם הורו לי לנסוע לכיוון הקצה השני של המחסום, לכיוון שכם. חשבתי שהם רוצים לרדת בקצה השני של המחסום, אך הם הורו לנו להמשיך לנסוע לכיוון כמה מוניות פלסטיניות, שחנו ליד המחסום.

החיילים דיברו אתנו בעברית. אמרתי להם שאסור להם לעשות זאת, אך הם הצמידו את כלי נשקם לראשי והכריחו אותי להמשיך לנסוע, תוך שהם צועקים עליי. נסעתי עד שהגעתי למוניות החונות. שני החיילים ירדו מהאמבולנס וירו שתי יריות באוויר. כשהם ירדו מהאמבולנס, אני המשכתי לנסוע לכיוון שכם כי חששתי שהחיילים ירצו שנסיע אותם גם בחזרה. החיילים החלו לרדוף אחרי נהגי המוניות, אך מכיוון שעזבתי את המקום לא ראיתי מה קרה לאחר מכן. כשהגעתי למטה, סיפרתי לפקידים על האירוע, כך שהמקרה הזה מתועד.

ג'ריר זכריה נד'מי קנאדילו, בן 36, נשוי ואב לארבעה, הוא נהג אמבולנס תושב שכם. את עדותו גבה עלי דראר'מה, במטה איגוד הסיוע הרפואי, ב-23.9.03