עדויות

מוחמד ריחאן, נהג אמבולנס

אני ובני משפחתי מתגוררים בשכם. אני עובד כנהג אמבולנס בסהר האדום הפלסטיני כבר שש שנים. ביום חמישי, 28.8.03, בסביבות השעה 9:20, קיבלתי קריאה ממטה הסהר האדום. התבקשתי לנסוע לחווארה, שנמצאת כ 15- קילומטרים מדרום לשכם, כדי לפנות שתי נשים. יצאתי לדרך יחד עם עמיתתי, דאליא דיאב. נסענו לחווארה דרך מחסום חווארה. במחסום חווארה יש נתיב מיוחד לאמבולנסים. כשהגענו למחסום עברנו בדיקה שארכה חמש דקות ואז עברנו. שתי הנשים שהיינו צריכים לפנות: לובנה עבדאללה וחנאן א-דיוק, המתינו לנו בחווארה יחד עם המלווים שלהם.

בדרכנו חזרה עברנו דרך אותו מחסום. כשהגענו למחסום המתנו עד שאחד החיילים יבוא לבדוק אותנו. דאליא אספה בינתיים את תעודות הזהות של כולם ואז ניגשה אל החייל. החייל החל לבדוק את תעודות הזהות. ללובנה, אחת הנשים שפינינו, לא הייתה תעודת זהות, אלא דרכון ירדני. החייל דרש מלובנה להציג תעודת הזהות. דאליא אמרה לחייל שללובנה אין תעודת זהות כי היא הגיע לביקור מירדן. כמו כן, היא אמרה לו שהיא כורעת ללדת. החייל הורה ללובנה לרדת מהאמבולנס. הוא התעקש שלובנה, שבשלב זה כבר סבלה מצירי לידה, תחזור לביתה.

בשלב זה החלטתי לרדת מהאמבולנס ולדבר עם החייל. רציתי להסביר לו שללובנה אין תעודת זהות ושהיא נמצאת כאן לצורך ביקור בלבד. רציתי לומר לו גם שזאת לא הפעם הראשונה שבה אני מעביר במחסום הזה נשים שבאו מירדן לביקור. ניסיתי לדבר עם החייל בעברית, אך הוא לא הבין אותי כיוון שלמרות שאני מבין עברית אני לא מדבר טוב. לכן, שאלתי את החייל אם הוא מדבר אנגלית. הוא אמר לי בעברית שלא.

שאר חיילי המחסום היו במרחק של כחמישה מטרים מאתנו. אמרתי לחייל שאני רוצה לדבר עם אחד החיילים האחרים כדי להסביר לו למה ללובנה אין תעודת זהות. החייל לא אמר כלום ואז התחלתי ללכת לכיוון החיילים שהיו במחסום. אולם לפתע אותו חייל צעק עלי, תפס את ידי השמאלית והתחיל לדחוף אותי אחורה. הוא צעק עליי "בן זונה, מניאק". ביקשתי ממני לא לקלל אותי, אך הוא חזר וקילל אותי שוב. בתגובה קיללתי אותו בחזרה, אמרתי לו "אתה בן זונה".

החייל המשיך לקלל אותי ולדחוף אותי. הוא הורה לי לעזוב את המחסום בלי לקחת את לובנה, תוך שהוא ממשיך לקלל אותי ולתפוס אותי בידיי ובבגדיי. הסתכלתי לעבר לובנה וראיתי אותה עומדת מבוהלת מחוץ לאמבולנס. היא סבלה מכאבים. ניסיתי לדבר עם החייל אך הוא המשיך לצעוק ולא הבנתי מה הוא אומר. לא רציתי לעזוב את לובנה, שכרעה ללדת, במחסום.

בשלב זה, החייל החל להכות אותי בידו מספר פעמים. ניסיתי להתגונן ולתפוס את ידו. באותו רגע דאליא ניסתה לדבר עם החייל באנגלית. היא שאלה אותו מדוע הוא מתנהג כך. אולם החייל הרחיק אותה ממנו. חייל נוסף, שהבחין בחייל הראשון צועק ומכה אותי, הצטרף לחברו והחל גם להכות אותי. הוא תפס אותי מבגדיי, הכה אותי ודחף אותי אחורה. לאחר מכן, הוא תפס אותי מהצוואר ושניהם המשיכו לדחוף אותי ולהכות אותי. ניסיתי להדוף את המכות באמצעות ידיי ודאליא ניסתה לחצוץ ביני ובין שני החיילים כדי למנוע מהם להכות אותי. אולם אחד החיילים הכה גם את דאליא בכתפה השמאלית.

במחסום היה איש אחד שהגיע למקום יחד עם בתו. אני לא מכיר את האיש הזה. גם הוא ניסה לחצוץ ביני ובין החיילים, אך שני החיילים הכו אותו ודחפו אותו לאחור. לידו עמדה בתו הקטנה. תוך כדי המהומה, שמעתי את החייל השני מדבר אנגלית. לכן ניסיתי לדבר אתו בניסיון להבהיר לו את המצב, אך הוא סירב להקשיב לי. באותו רגע, החייל הראשון הניח את אצבעו על ההדק של הנשק שלו ואיים לירות בי. אני הרגשתי שכוחותיי אפסו. החיילים תפסו אותי, קשרו את ידיי באזיקי פלסטיק לבנים והידקו את האזיקים כל-כך חזק, עד שלא הרגשתי את אצבעותיי. לאחר מכן, הם הושיבו אותי ליד קוביות בטון למשך כעשר דקות, שבמהלכן החיילים ניגשו אליי וצעקו עליי בעברית. הם אמרו לי "אתה אבו עלי".

כשהסתכלתי מסביב לא ראיתי את לובנה באזור המחסום. מאוחר יותר, נודע לי שהיא עזבה בזמן שהחיילים היכו אותי. לאחר מכן, ראיתי את שני החיילים מדברים במכשיר קשר. שני חיילים אחרים הגיעו מצדו השני של המחסום, מכיוון שכם. בשלב זה שלושה חיילים הובילו אותי לצד השני של המחסום. באמצע הדרך, שניים מהם חזרו אחורה ונשארתי עם חייל אחד שהמשיך ללכת אתי. הוא דחף אותי וקילל אותי לאורך כל הדרך עד שהגענו לקצה השני של המחסום.

כשהגעתי לצד השני של המחסום, חייל אחר קיבל את פניי בקללות נוספות. הוא אמר לי שניסיתי להכות את החייל במחסום ואז הניף את ידו באופן מאיים. הוא לא הכה אותי לבסוף אך המשיך לקלל אותי ולצעוק עליי. לאחר מכן, הם הושיבו אותי ליד כיסא פלסטיק אפור בין קוביות הבטון. אחד החיילים הזיז את הכיסא והושיב אותי על הארץ מתחת לקרני השמש היוקדת. המון זבובים מילאו את המקום. אני הזזתי את ראשי בניסיון להרחיק ממני את הזבובים.

כמה חיילים התקרבו אליי מדי פעם בפעם וקיללו אותי. אני מעריך שהחיילים התנהגו אליי כך משום שהחייל הראשון סיפר להם שהכיתי אותו. החיילים התנכלו לי כל הזמן. הם דחפו אותי וקיללו אותי. לאחר זמן מה אחד החיילים התיישב על הכיסא מולי והדליק סיגריה. הוא שאל אותי באנגלית מה קרה וסיפרתי לו. כנראה שהוא השתכנע מדבריי, שכן הוא הורה לאחד החיילים לקשור לי את הידיים מקדימה.

בזמן שהחיילים הוליכו אותי לצד השני של המחסום, לכיוון שכם, ראיתי את סגן המנהל של הסהר האדום, מר ח'אלד אל- ח'לילי, מגיע למקום. הוא ניסה לדבר עם החיילים ושאל אותם מה קורה אתי. אולם, החייל שהוביל אותי הורה לח'אלד לחזור אחורה ולא להתערב.

אחר כך, רכב של הצלב האדום הבינלאומי הגיע למחסום. כנראה שדאליא דיברה אתם וסיפרה להם מה קרה. באותו זמן הגיע למקום גם מפקד ישראלי. על כתפו הייתה דרגה בצורת עלה גפן. הוא דיבר ערבית. הוא בירר אתי מה קרה וסיפרתי לו. אחר כך הוא דיבר במכשיר קשר. כנראה הוא דיבר עם החיילים בצד השני של המחסום. לאחר מכן הוא הורה לחיילים להסיר את האזיקים מידיי. לאחר שהסירו לי את האזיקים, עזבתי את המחסום יחד עם ח'אלד אל-ח'לילי. נסענו בחזרה למטה הסהר האדום.

מוחמד דאווד עבד אל-מועטי ריחאן, בן 28, נשוי ואב לילד,הוא נהג אמבולנס תושב שכם. את עדותו גבה עלי דראר'מה, במשרדי הסהר האדום בשכם, ב- 3.9.03