חיילי צה"ל כפו על יולדת לרדת מהאמבולנס ולחזור לביתה והיכו את נהג האמבולנס, אוגוסט 2003

דאליא דיאב, בת 31

אני עובדת כפראמדיק בסהר האדום הפלסטיני בשכם. ביום חמישי, 28.8.03, בסביבות השעה 9:20, הודיעו לי שצריך לפנות שתי יולדות מחווארה, שנמצאת במרחק של כ-7 קילומטרים מדרום לשכם. יצאתי לחווארה יחד עם נהג האמבולנס, מוחמד ריחאן. כשהגענו למחסום הצבאי, שמוצב בין שכם לחווארה, אחד החיילים במחסום הורה לנו לעצור לשם בדיקת התעודות שלנו ולשם עריכת חיפוש באמבולנס. החיפוש ארך כחמש דקות ולאחריו הוא נתן לנו לעבור. מהמחסום נסענו לחווארה, שם המתינו לנו שתי הנשים: לובנה עבדאללה וחנאן א-דיוק. בעלה של חנאן וחמותה של לובנה ליוו אותן. הנשים ומלוויהן עלו לאמבולנס ויצאנו לכיוון שכם באותה דרך שבה באנו. כשהגענו למחסום חווארה, אספתי את תעודות הזהות של כולם וירדתי מהאמבולנס כדי למסור אותן לחייל שהיה במחסום. ללובנה לא הייתה תעודת זהות אלא דרכון ירדני, כי היא תיירת מירדן. החייל לקח את התעודות והורה לי לפתוח את הדלת האחורית של האמבולנס. כשפתחתי את הדלת, הוא בדק את התעודות והסתכל על האנשים שהיו באמבולנס. כשהחייל הגיע לדרכון של לובנה, הוא שאל איפה תעודת הזהות שלה. אמרתי לו שהיא תיירת מירדן ואין לה תעודת זהות. החייל הורה לה לרדת מהאמבולנס ולחזור למקום שממנו היא באה. אמרתי לו שהיא עומדת ללדת ושיש לה צירי לידה ולכן היא לא יכולה ללכת ואפילו לא לעמוד. אולם, החייל התעקש להוריד אותה מהאמבולנס. אמרתי לו שאם היא תרד היא עלולה ללדת על הארץ. דיברתי עם החייל כל הזמן באנגלית. הוא סירב להקשיב לי והמשיך להורות לאישה לרדת מהאמבולנס ולעזוב את אזור המחסום.

באותו רגע, מוחמד, נהג האמבולנס, ירד ושאל את החייל אם הוא מדבר אנגלית. החייל ענה לו שלא. מוחמד שאל את החייל אם אחד החיילים האחרים במחסום כן מדבר אנגלית, והחייל השיב לו שלא. מוחמד ניסה להסביר לחייל שללובנה אין תעודת זהות כיוון שהיא באה לביקור מירדן. בשלב זה, ראיתי את החייל תופס את ידו של מוחמד ודוחף אותו אחורה. החייל צעק על מוחמד בעברית וקילל אותו. לאחר מכן, החייל תפס את מוחמד שוב ומוחמד ניסה להדוף את ידיו של החייל.

תוך כדי כך, אני ניסיתי לדבר עם החייל. שאלתי אותו למה הוא מתנהג כך ולמה הוא מקלל את מוחמד. הוא לא ענה לי והמשיך להורות ללובנה לרדת מהאמבולנס ולעזוב. לובנה ירדה מהאמבולנס והחלה לעזוב את המחסום בהליכה איטית, כשהיא מניחה את ידה מתחת לבטנה. היא פחדה ללדת במחסום. היא נראתה לי מפוחדת מאד.

לאחר מכן, הסבתי את תשומת לבי שוב למוחמד וניסיתי לחלץ אותו מידי החייל. באותם רגעים, חייל אחר, שדיבר אנגלית, הגיע למקום. הוא החל לצעוק על מוחמד ולהכות אותו. הוא דחף אותו בידו והחטיף לו אגרוף על הכתף. ניסיתי לעמוד בין מוחמד לבין שני החיילים כדי למנוע מהם להכות את מוחמד. אולם, החייל הראשון הכה אותי בידו על כתפי השמאלית והרחיק אותי. לאחר מכן, הוא הורה לי לעלות בחזרה לאמבולנס ולשבת בתוכו. לא נעניתי לדרישתו ולא עזבתי את מוחמד. באותו רגע, החייל הראשון כיוון את כלי הנשק שלו לעבר מוחמד ואיים לירות בו. אחר כך שני החיילים קשרו את ידיו של מוחמד מאחורי גבו באזיקי פלסטיק לבנים והושיבו אותו ליד המחסום. ניסיתי לדבר עם החייל השני באנגלית כדי להסביר לו מה קרה, אולם הוא לא התייחס לדבריי.

כעבור כרבע שעה, שבמהלכה מוחמד ישב על הארץ, שני החיילים לקחו את מוחמד לקצה השני של המחסום. החיילים הלכו משני צדדיו של מוחמד. ניסיתי לרדוף אחריהם, אך החיילים צעקו עליי והורו לי לשבת בתוך האמבולנס. ניסיתי ליצור קשר עם הסהר האדום בשכם כדי להודיע להם מה קרה. בפעם הראשונה שניסיתי הצלחתי ליצור קשר עם מטה הסהר האדום והודעתי להם מה קרה. אולם, בפעם השניה שניסיתי להתקשר אליהם החייל הראשון לקח את מכשיר הטלפון מידי והטיח אותו בגוף האמבולנס. לקחתי את מכשיר הטלפון מהארץ והתקשרתי לסגן מנהל הסהר האדום, ח'אלד אל-ח'לילי. ח'אלד אמר לי שהוא הודיע לצלב האדום על מצבנו. לאחר זמן מה ח'אלד ונהג אחר הגיעו למחסום. כמו כן, רכב של הצלב האדום הגיע למחסום ונציגי הצלב האדום החלו לטפל בבעיה. לאחר זמן קצר, הגיע למקום ג'יפ צבאי ישראלי. החיילים שהיו בג'יפ דיברו עם אנשי הצלב האדום ואתי. מפקד הג'יפ שאל אותי מה הבעיה וסיפרתי לו מה קרה. אמרתי לו שהחייל הראשון הוריד אישה בהריון מהאמבולנס כיוון שלא הייתה לה תעודת זהות אלא דרכון. כמו כן, סיפרתי לו שהחיילים היכו את מוחמד. המפקד, שהייתה לו דרגה על הכתף, דיבר אתי בערבית. הוא ביקש ממני ומנהג האמבולנס שהגיע עם ח'אלד לחזור לכיוון חווארה כדי לחפש את לובנה ולפנות אותה לבית החולים בשכם.

אני והנהג עלינו לאמבולנס ויצאנו לחפש את לובנה. מוחמד נשאר במחסום. הסכמתי לעזוב את המחסום בלי מוחמד כי במקום היו נציגים של הצלב האדום ונציג של הסהר האדום. חיפשנו את לובנה כחצי שעה, אולם לא מצאנו אותה. חיפשנו אותה ברחובות הכפר חווארה ובמרכז הרפואי הסמוך לבית המרקחת בכפר, אך לשווא. לאחר שלא מצאנו אותה, חזרנו לשכם וכשעברנו במחסום חווארה, מוחמד כבר עזב את המחסום עם עמיתנו ונסע למטה הסהר האדום בשכם.

דאליא מחמוד שחאדה דיאב, בת 31, נשואה ואם לשניים, היא פראמדיק תושבת שכם. את עדותה גבה עלי דראר'מה, במשרדי הסהר האדום בשכם, ב-2.9.03