שוטרי מג"ב הטרידו מינית והתעללו בחקלאים מזיתא שבמחוז טול-כרם, קיץ 2003

איאד אבו חמדה, בן 29

עד לפני כשלוש שנים עבדתי בישראל, אבל בגלל המצב הביטחוני והסגרים החלטתי לעבוד בחקלאות בתוך הכפר. אני חוכר חלקת אדמה שנמצאת צפונית מערבית לכפר, ליד הקו הירוק. אני, אישתי והאחים שלי עובדים יחד ויש לנו שדה של ירקות. בעבר חיילים פרצו לפעמים לשדות ודרשו מאתנו לעזוב את האזור, בטענה שזה שטח צבאי סגור. דברים כאלה לא קרו באופן קבוע. לפני כשנה החלה העבודה על הגדר. הצבא ומשמר הגבול הגבירו את הנוכחות שלהם באזור, הם החלו לבדוק אותנו באופן שגרתי והיו נותנים לנו לעבור. בשנה האחרונה היו גם מקרים שהגיעו לאזור נגמ"שים שמנעו מהחקלאים להיכנס לאדמות שלהם. השדה שלי נמצא בצד המערבי של הגדר.

ביום שישי, 27.06.03, הייתי עם אשתי וילדיי, אנואר בן 7, נביה, בן 4 ואחמד, בן 6, בדרך לעבודה. כשהיינו ליד הפרדס של סאמי סאדק, שנמצא סמוך לגדר, רכב של משמר הגבול עצר אותנו. ישבו בו נהג ועוד שוטר. השוטר שאל אותי בערבית איך קוראים לי ומה הכתובת שלי וביקש לראות את תעודת הזהות שלי. מסרתי לו אותה והוא אמר לי "איאד, אני מכיר אותך ויודע איפה אתה גר, אני יודע שאביך נשוי וגר בבאקה א-שרקייה ושאתה לא בסדר ועושה בעיות" הוא הוסיף "אם תתנהג יפה תוכל לקבל אישור". הוא אמר לי שהייתי כלוא בכלא מגידו ו"שיש לי עבר".

שאלתי אותו מאיפה הוא השיג את המידע הזה והוא אמר שהמשטרה והשב"כ חוקרים על החקלאים, כדי לדעת מי טוב ומי רע. שאלתי אותו מה שמו והוא אמר שקוראים לו אמיר ושהוא הקצין האחראי באזור. הוא אמר לי שהוא האחראי על השער ושהוא זה שמחליט מי נכנס ומי לא. השער עדיין לא היה גמור אז, אבל הוא היה בשלבים האחרונים של הבניה.

אחר כך הוא דיבר עם אישתי ואמר לה שהוא יודע מי זה אבא שלה, שהוא נשוי לאישה מקבאטיה ושיש לה אחות שלומדת באוניברסיטה. שאלתי אותו מאיפה הוא יודע את כל זה ולמה הוא מתעניין בנו. הוא אמר לי "אתה תתנהג יפה ואל תעשה בעיות ואז תוכל לעבור בשער באופן שגרתי". שאלתי אותו "למה אתה מתכוון, אתה רוצה להפוך אותי למשתף פעולה?". הוא ואמר לי "אנחנו לא מכריחים אף אחד, העיקר שלא תעשה בעיות ותהיה ישר". אמרתי לו שאני לא צריך אישור כניסה אם זה אומר שאני צריך לשתף פעולה.

אחר כך הוא אמר לי "איאד, אל תגלה לאף אחד שעצרתי אותך ותשאלתי אותך וששמי אמיר, ואל תשאל עלי אף אחד אחר". במהלך הוויכוח ראיתי שיש לו תג שם על החזה. על התג היה כתוב "וואיל ראחאל" וקראתי לו וואיל. הוא היה מופתע. שאלתי אותו למה הוא אמר שקוראים לו אמיר אם שמו הוא וואיל. הוא ענה שוואיל זה כינוי ושהשם האמיתי שלו הוא אמיר.

למחרת בבוקר הלכתי לשדה עם אשתי והאחיות שלי. השער של הגדר כבר היה מוכן, אבל לא היה נעול. לפני הצהרים חזרנו כולנו הביתה. אחרי הצהרים האחיות שלי הלכו לשדה ובסביבות 16:00, אשתי ואני הלכנו אליהן. השער היה נעול. בצד השני של השער עמד פועל אחד, מאלה שבונים את הגדר, וג'יפ משמר הגבול.

זיהיתי את וואיל ראחאל שעמד מחוץ לג'יפ וביקשתי ממנו לפתוח לנו את השער. אמרתי לו שהאחיות שלי נמצאות בשדה ושאני רוצה להחזיר אותן הביתה. הוא ענה לי שאין לו מפתח ושהמפתח נמצא במשרד. פניתי לפועל שהיה שם והוא אמר שהוא ייסע לשדה ברכב שלו ויעביר את האחיות שלי לדרך אחרת. מאותו היום לא ראיתי את וואיל ראחאל באזור השער.

ביום שבת, 2.8.03, בערך ב-6:00, אישתי, אחותי, נהאיה, אחי, איהאב ואני היינו בדרך לשדה. כשהגענו לשער, לא היו שם לא חקלאים ולא פועלים. התקרבנו אל השער וראיתי את וואיל ראחאל עומד עם עוד שוטרים ליד השער. וואיל קרא לי ושאל אותי איפה אני ולמה לא רואים אותי. אמרתי לו שאני עובר במקום כל יום והוא זה שלא היה כאן. הוא אמר שהוא יעזור לי ושאל אותי איזה ג'יפים יש בשער והאם החיילים מתנהגים טוב לאנשים. הוא אמר לי להתרחק מהמקום כדי שהקצין האחראי לא יראה אותו ויעשה לו בעיות. נראה לי שהוא אמר את זה כדי להראות לי שהוא עושה לי טובה, בלי שאף אחד ידע.

עברתי את השער וואיל קרא לאחי, איהאב, אחר כך הוא קרא לאחותי ובסוף לאשתי. עמדתי וחיכיתי לאשתי והוא ביקש ממני להתרחק ולא לגרום בעיות. אשתי עמדה ליד השער, אני חשבתי שמדובר בבדיקה שגרתית. אבל אחרי שהיא התעכבה כרבע שעה, התחלתי לדאוג. לא הבנתי למה היא מתעכבת הרבה זמן, שיערתי שהחיילים מציקים לה.

כשהיא הגיעה אליי, שאלתי אותה למה זה לקח הרבה זמן והיא אמרה שהחייל שאל אותה על החקלאות ועל עוד דברים ושהיא תספר לי בבית כל מה שקרה. היא הייתה לחוצה. בבית היא סיפרה לי ש"אמיר" ניסה ללחוץ עליה ללכת איתו ולקיים יחסי מין. ביקשתי ממנה את כל הפרטים של השיחה כדי לדעת בדיוק מה קרה. אחרי שהיא סיפרה לי, ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי לה שאני אתלונן אצל הגורמים הרשמיים. אמרתי לה שלא תיכנע לשום איום וסיכמנו שכל פעם שניתקל בסיור הזה, נשאר ביחד.

ביום ראשון, 3.8.03, בסביבות 6:15, יצאתי עם אשתי, אחותי, אחי ואחותה של אשתי, חילווה, לשדה. עברנו את השער כרגיל, וואיל ראחאל לא היה שם והתחלנו לקטוף את הפלפלים. בערך ב-8:00 יצאתי מהחממה להכין קפה והיתר נשארו בתוך החממות. אחרי כעשר דקות הם יצאו. כשהם יצאו הגיע ג'יפ של משמר הגבול.

הג'יפ נעצר ביני לבין שאר בני המשפחה ואשתי. בתוך הג'יפ היו ארבעה שוטרים, וואיל ראחאל היה אחד מהם. הוא אמר לי אמר שהוא בא לשתות קפה וחזר על זה כמה פעמים. הוא גם שאל אותי על סוג הקפה. אחר כך וואיל התחיל לשוחח עם אשתי ועם שאר בני המשפחה. שלושת השוטרים האחרים נשארו לידי. אחרי כשתי דקות הוא חזר אלי ואמר לי שאחותי גברית. אמרתי לו שהיא צריכה להיות חזקה, כדי שתוכל להגן על עצמה.

אחר כך וואיל חזר לאחים שלי וראיתי שהוא מכה את אחי, איהאב, שניסה לברוח ממנו. הלכתי לשם כדי לגרום לו להפסיק להכות את אחי. שאלתי אותו למה הוא מכה את אחי והוא אמר "אחיך הזכיר את החמאס". שאלתי אותו מה הקשר ואמרתי לו "למה אתה פה, אסור לך לבוא לכאן". הוא אמר "אתה ואחיך חייבים לעזוב את האזור תוך רבע שעה". הוא הזהיר אותי שלא נישאר בשדה. ביקשתי ממנו לעזוב את השדה והוא העיף את קנקן הקפה ואמר לי לעזוב את המקום יחד עם האחים שלי. אמרתי לו "אתה יכול לעצור אותי אבל אני לא עוזב את המקום" והסברתי לו שאחי אדם חולה בנפשו. אמרתי לוואיל ולשוטרים האחרים שאני מתכוון להגיש נגדם תלונה ושאני לא מתכוון לשתוק. הם עלו לג'יפ ווואיל אמר לי תוך כדי נסיעה שהוא יחכה לי בשער בעוד רבע שעה.

לא התייחסתי לדברים שלו ונשארתי בשדה. אחרי כחמש דקות הג'יפ חזר ונעצר לידי. וואיל קרא לי ואמר לי "תביא את תעודת הזהות שלך ושל אחיך". אחד מאנשי הסיור אמר לי "אחיך מבוקש, יש נגדו דברים והוא היה עצור". אמרתי לו שזה לא נכון ושאחי מעולם לא היה בכלא. הוא אמר לי

"בדקנו במסוף ואחיך מבוקש והיה עצור". אמרתי לו שאחי אף פעם לא היה בכלא והוא אמר שאני משקר. עניתי לו "המסוף שלך משקר". וואיל איים לעצור את אחי ואני אמרתי לו שאחי לא עשה כלום ושהוא אדם חולה בנפשו.

הג'יפ נשאר במקום עוד כשלוש דקות, וואיל החזיר לנו את תעודות הזהות ואמר שאני יכול להמשיך לעבוד עד 12:00. מאז אני לא יכול להגיע לשדה שלי, כי כל פעם שרציתי לעבור בשער, החיילים לא נתנו לי. זהו היום הרביעי ברציפות שאני רוצה לעבור בשער ולא מאשרים לי.

איאד מוחמד סעיד אבו חמדה, בן 29 , נשוי ואב לשלושה, הוא חקלאי תושב זיתא שבמחוז טול כרם. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, בבית העד, ב-7.8.03