עדויות

אחמד עודה, בן 18

אני גר בחווארה, כשבעה קילומטרים דרומית לשכם. בני משפחתי מונים 12 איש והבית שלנו כולל שלושה חדרי שינה, מטבח ושירותים. אני המפרנס היחיד של המשפחה. אבי הפסיק לעבוד עם פרוץ האינתיפאדה. לפני כן הוא עבד בבניין ובחקלאות בתוך ישראל. אני חשמלאי רכב במוסך בחווארה. ביום שישי, 16.5.03, התכוונתי ללכת לשכם כדי לקנות חלקי חילוף למכוניות. יצאתי מחווארה בסביבות 8:00. כשהגעתי למחסום חווארה, שמפריד בין חווארה לשכם, ראיתי מספר גדול של אזרחים ממתינים. היה תור אחד לגברים ותור אחד לנשים. עמדתי בתור וחיכיתי. החיילים שמעבירים את האזרחים, עומדים במרחק של כ15- מטרים מהקצה של התור, ליד קוביות הבטון של המחסום. כשמגיע תורו של מישהו לעבור, הוא צריך לחכות שהחייל יסמן לו לגשת אליו. החייל בודק את תעודות הזהות ואת התיקים והחפצים של העוברים במחסום. לפעמים, החייל מצביע בידו לבא בתור ולפעמים הוא קורא ברמקול. אם החייל מבין קצת ערבית, אז הוא קורא לבא בתור בערבית.

כשהגיע תורי, החייל סימן לי בידו שאגש אליו. ניגשתי אליו כשתעודת הזהות שלי בידי. החייל לקח את התעודה, עיין בה ווהסתכל עליי. הוא הבחין בתליון שאני עונד שעליו יש את התמונה של בן דודי, באהר שפיק עודה, שנהרג לפני כשנתיים על ידי חיילים ישראלים בחווארה. החייל שאל אותי מי זה בתמונה ואמרתי לו שזאת התמונה של בן דודי, באהר. החייל שאל: "למה אתה עונד אותה?" אמרתי: "כי הוא בן דודי והיה יקר לי מאד". החייל אמר: "זאת תמונה של פעיל חמאס". אמרתי: "אני לא שייך לחמאס וזאת התמונה של בן דודי".

גובהו של החייל היה כשני מטרים. גוון עורו היה שחור. הוא חבש קסדה ולבש אפוד מגן ונעליים בצבע חום. הוא הסתכל עליי, החזיר לי את תעודת הזהות והורה לי לעמוד בצד. הוא לא נתן לי לעבור ולא החזיר אותי, אלא הורה לי לעמוד כשני מטרים ממנו.

אחר כך הוא העביר את האנשים שעמדו אחריי בתור. כעבור כרבע שעה, הוא חזר אליי והורה לי לחזור לחווארה. הוא אמר לי: "אסור לך לעבור. אתה לא תעבור מפה". אמרתי לו:

"עמדתי בתור שעה וחצי עד שהגיע תורי. אני צריך להגיע לשכם כדי להביא חלקי חילוף למכוניות". החייל התקרב אליי ונתן לי סטירה בצד ימין של הפנים. זה הפתיע אותי. כשהחייל הושיט יד כדי לתת לי סטירה נוספת, תפסתי לו את היד וניסיתי למנוע ממנו לתת לי עוד סטירה.

הוא קרא לשני חיילים אחרים שהסתובבו באזור המחסום. הם הגיעו מיד ושלושתם התחילו להכות אותי בידיהם ובקתות הרובים שלהם ולבעוט בי. שני החיילים שהצטרפו לראשון חבשו כיפות והיו להם פיאות ארוכות. השלושה המשיכו להכות אותי במשך כרבע שעה. ניסיתי למנוע מהם להכות אותי. שמתי ידיים על הראש וניסיתי לברוח מהמכות אבל הם היכו אותי עד שנפלתי על הארץ.

האזרחים שהיו במקום התחילו להתקרב אליי כדי להציל אותי מהחיילים. במקום התחילה מהומה. החיילים ירו רימוני גז ורימוני הלם כדי לפזר את האזרחים. ג'יפ לבן הגיע למקום, אני חושב שזה הג'יפ של המינהל האזרחי. הג'יפ עצר והאנשים שהיו בו דיברו עם החיילים. בינתיים, הצלחתי לקום וללכת לכיוון האזרחים שהתקהלו כחמישים מטרים מהמחסום מכיוון חווארה.

חזרתי הביתה מותש מהמכות. ידי הימנית התנפחה ויד שמאל הייתה פצועה. היו לי חבורות על כל הגוף. היד המשיכה להתנפח ושעה אחרי שהגעתי הביתה הלכתי לרופא בכפר הסמוך עין עבוס. הרופא עיסה לי את היד וחבש אותה. הוא הורה לי לעסות את היד במשך שבוע עד שתחלים. לא הלכתי לבית החולים כי חששתי שהחיילים במחסום יכו אותי שוב. לא יכולתי לעבוד במשך שבוע.

אחמד ח'מיס ח'דר עודה, בן 18, רווק, הוא חשמלאי רכב תושב חווארה שבמחוז שכם.את עדותו גבה עלי דראר'מה, בבית העד, ב-24.6.03