עדויות

נאיל זיד, בן 33

אני גר בבית שנבנה ב-1962 על חלקת אדמה ששטחה 18 דונם. האדמה שייכת לכפר טורה א-שרקייה, אבל נמצאת כ-650 מטרים צפונית לבתים האחרים בכפר. כיום, ההתנחלות שקד נמצאת מול הבית. יחד אתי מתגוררים גם אשתי, פאטמה, ילדי ראיד בן 6, נור בת 5, ומוחמד בן חצי שנה, אחי, אנור, אשתו, נסרין, בנם, סיף, בן חצי שנה, אחותי, עאישה, בת 35, אחותי רחמה, בת 27, אבי בן ה-80 ואמי בת ה-70.

הקשיים החלו כשהוקמה ההתנחלות מול הבית. בבית, ששטחו 125 מטר מרובע, מתגוררות למעשה שלוש משפחות, ושלטונות ישראל אינם מאשרים לנו לבצע תוספות בניה. מספר פעמים התחלנו לבנות חדר נוסף בבית, אבל המינהל האזרחי והוועדה לתכנון ובנייה אינם מאפשרים לנו להמשיך בבנייה. לדוגמא, לפני חודשיים הופיע אצלנו נציג של ועדת התכנון והבניה, ששמו יגאל שחור והזהיר אותנו לא להמשיך בבנייה. הוא אמר שאם ניצוק גג הוא יהרוס את הבית. הוא לא הסכים לתת לנו התרעה בכתב. כל מה שהצלחנו לבנות היה מבנה לבנים ופח כדי לאחסן מצרכים בסיסיים, מספוא, וגזרי עץ לחימום.

בגלל המרחק של הבית משאר הבתים בכפר, צינורות האספקה של מקורות לכפר לא מגיעים אליו ונאלצתי להניח בעצמי צנרת מים כדי להוביל מים אל הבית. הנחתי גם עמודי מתח נמוך כדי להתחבר לחשמל.

בתחילת אוגוסט הצבא הוציא צו הפקעה לשטח שלנו לצורך הקמת גדר הביטחון. אנשים בכפר אמרו לי שהבית והשטח שלנו נכללים בתחום שמיועד לגדר.

לא ניסיתי לעשות שום דבר כדי למנוע את זה, כי אני יודע שהצבא יבצע בכל מקרה את תוכניותיו, ומעבר לזה, מצבי הכלכלי לא מאפשר לי לנהל משפטים בבית משפט ישראלי.

באוקטובר 2002, החלו דחפורים ישראלים לבצע עבודות באדמות טורה א-ר'רבייה וטורה א-שרקייה. עיקר הפעילות אז הייתה עקירת עצים. ב-20.10.02, הגיעו הדחפורים אל דרך הגישה לבית שלנו וגרפו אותה. קווי החשמל והמים נותקו ונותרנו ללא אספקת מים וחשמל. בהתחלה חשבנו שייקח רק כמה ימים לתקן את הנזק. דיברתי עם אדם בשם אחמד, שהוא מנהל העבודה של החברה שמבצעת את החפירות. הוא הבין את הבעיה והבטיח לתקן את הנזק. הוא אמר שקווי החשמל והמים יוטמנו בעומק של שני מטרים מתחת לאדמה, כדי לא להפריע לעבודות. המנהל מטעם החברה הבטיח שהעבודה תתבצע בתוך שבוע. משפחתי אני היינו מרוצים מההסדר הזה. אבל, כעבור שבוע הגיע אותו מנהל בלוויית יגאל שחור. שחור הודיע לנו שהמים והחשמל לא יחוברו מחדש, ושוב הזהיר אותנו שלא נוסיף בנייה לבית.

אחרי מה שאמר יגאל שחור, פניתי למוסדות הרשות הפלסטינית. פניתי למשרד המשפטים המקומי ולמשרד הקישור האזרחי ודרשתי שיעזרו לנו להתחבר שוב למים ולחשמל. מאז עברו חודשיים ושום דבר לא זז. אין לנו חיבור למים ובבור מי השתיה שלנו נותרה כמות קטנה מאוד של מים. אנחנו מרגישים שיש סכנה מוחשית ליכולת הקיום שלנו בבית. העבודות בגדר עומדות להסתיים ואנחנו נשאר באזור מבודד לגמרי שלא תהיה אליו גישה.

אתמול נאלצנו להזעיק רופא לאבי שחלה. הרופא הגיע ברכבו ולא הצליח לחצות את השטח שבו מתבצעות העבודות. נאלצנו להשתמש באחד הכלים שמבצעים את העבודות כדי לגרור את המכונית שלו. כאשר יסתיימו העבודות כבר לא נוכל אפילו לחצות את הכביש.

בעיה נוספת היא הגישה של הילדים לבית הספר. הם לומדים בבית הספר בנזלת זיד, שנמצאת כקילומטר וחצי מזרחית לבית שלנו.

כל יום שעובר, אנחנו מרגישים שגובר הספק ביכולתנו להישאר בבית. אנחנו נהיה מבודדים מכל העולם. ההתנחלות שקד נמצאת מצפון לנו, הכביש העוקף וכביש ההתנחלות עוברים ממערב לנו וגדר הבטחון משלימה את המצור עלינו מכיוון דרום. הגדר עוברת חמש מאות מטרים מאתנו, מה שאומר שאנחנו נהיה סגורים באזור שהגדר גורמת לניתוקו ולא נראה שיחול שינוי כלשהו.

אנו מצפים שהמוסדות הנוגעים בדבר יעשו משהו לפני שיהיה מאוחר מדי. כל מה שאנחנו מבקשים זה שיחברו אל ביתנו מים וחשמל ושתיסלל דרך מהגדר אל הבית, כדי שנוכל להמשיך לחיות כמו אנשים רגילים.

נאיל עזיז סאלח זיד, בן 33, נשוי ואב לשלושה, הוא פועל תושב טורה א-שרקייה שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, בטורה א-שרקייה, ב-8.1.03