עדויות

בדיע אבו חמדייה, בן 25

ביום רביעי, 18.12.02, בסביבות השעה 8:30, יצאתי למלא בלון גז ולקנות אוכל למשפחה. שכני, זיאד בנאת, בן 16, נסע אתי במכונית שלי, מסוג רנו 9. גם הוא רצה לקנות אוכל. נסענו לכיוון אזור התעשייה, שם יש תחנה למילוי גז. באותו יום, האזור היה בעוצר. מישהו עצר אותי באמצע הדרך וביקש שאסיע אותו לביתו. אני לא מכיר את האיש הזה, אך מאוחר יותר נודע לי ששמו בדיע אל-קרקי ושהוא בערך בן עשרים. כשהגענו לתחנה למילוי גז שאהין, ראיתי ארבעה שוטרי משמר הגבול עומדים ליד ג'יפ. כשהתקרבתי למקום, אחד מהם כיוון את הרובה שלו אליי ונראה עצבני. הוא הורה לי לצאת מהמכונית. שלושתנו יצאנו מהמכונית ומסרנו לשוטרים את תעודות הזהות שלנו. אחרי שמסרנו את התעודות, שלושה מהשוטרים עמדו מאחורינו והתחילו לזרוק עלינו אבנים. האבנים פגעו בי בגב, בראש ובכתף. אני לא זוכר כמה אבנים בדיוק פגעו בי כי היו הרבה. השוטרים הורו לנו לעמוד ליד דלת חנות סגורה כשפנינו מופנות לקיר וידינו למעלה. השוטר הטיח את הראש שלי בדלת הברזל יותר מעשר פעמים והרגשתי כאבים חזקים במצח. חטפתי גם בעיטה חזקה על המותן. אחרי שהם הכו אותי, השוטרים ניגשו לזיאד שעמד לידי והתחילו להכות אותו. לא יכולתי להסתכל אחורה כדי לראות מה הם עושים לזיאד, אבל הצלחתי לראות אותו בורח מהמקום. ראיתי שאחד השוטרים חותך את צמיגי המכונית בסכין.

כשהשוטרים היכו את זיאד, לא יכולתי להרים את הראש כדי לראות מה קורה, אבל שמעתי את המכות. גם הבחור השלישי שהיה אתנו חטף מכות. השוטרים הכו אותנו באבנים ובעטו בנו במשך יותר מעשרים דקות. בכל פעם שהורדתי את הידיים ושמתי אותן על הבטן שכאבה לי מאד, השוטרים דרשו ממני להרים אותן. כעבור כעשרים דקות, אחד השוטרים הורה לי לחזור הביתה, אבל הם לא החזירו לי את תעודת הזהות. התרחקתי לכיוון שבו אוכל להיעלם מעיניי השוטרים ואמרתי להם שהבית שלי נמצא בכיוון הזה. אחד השוטרים דרש ממני להתקרב אליו. פחדתי שהוא יכה אותי שוב ולכן ברחתי. שמעתי נשק נדרך מאחוריי ומיהרתי להתחבא באחת הסמטאות.

אחרי שהשוטרים עזבו את המקום ניגשתי למכונית שלי שספגה הרבה נזקים. ספרי הלימוד של הבחור שביקש טרמפ היו במכונית ומספר הטלפון שלו היה כתוב בתוכם. התקשרתי למשפחה שלו ומי שענה לי אמר שהבחור עדיין לא הגיע הביתה. מאוחר יותר, נודע לי מאחד השכנים ששוטרי משמר הגבול זרקו אותו בשלולית בוץ באחד ממפעלי האבן שבאזור והוא הועבר משם לביתו.

אחר כך הלכתי לתחנת מילוי הגז שאהין. פגשתי שם את זיאד. הוא אמר שהוא ניסה להתקשר אליי. הוא התקשר לאחי, עבד אל-חכם. אחי הגיע למקום והסיע אותנו לבית החולים על שם מוחמד עלי אל-מוחתסב. הרופאים הפנו אותנו לבית החולים עאליה כדי לעבור צילומי רנטגן. נסענו לבית החולים עאליה במכונית של אחי ושם חבשו את הפצעים של זיאד ועשו לנו צילומי רנטגן.

שוחררתי מבית החולים באותו יום, אבל אני עדיין סובל מכאבים בראש ובגב. אני לוקח משכחי כאבים. אני לא יכול לעבוד יום מלא כרגע, בגלל הכאבים. בערך ארבע שעות אחרי המקרה, מישהו הביא לי את תעודת הזהות שלי ואמר שהוא מצא אותה בשלולית בוץ. בנרתיק של תעודת הזהות היו לי 500 ש"ח (5 שטרות של 100). הם לא היו שם כשקיבלתי את התעודה חזרה.

בדיע עבד אל-פתאח סלים אבו חמדייה ר'יית', בן 25, נשוי, הוא פועל תושב ג'בל ג'והר באזור H2 בחברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש במפעל האבן בו עובד העד, בחברון, ב-6.1.03