עדויות

מוחמד א-סאקא, נהג אמבולנס

ביום שישי, 13.12.02, בסביבות השעה 14:30, יצאתי יחד עם האח, עבדאללה עבד א-רחמאן אבו עייאש, באמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני מבית החולים הלאומי בשכם. רצינו להעביר כמה חולי כליות לבתיהם, וביניהם רווחי א-סאדק, שמתגורר בשכונת אל-מסאקן א-שעבייה, שנמצאת במרחק של כקילומטר אחד ממחנה הפליטים עסכר. לאחר שהסענו את כל החולים, רצינו לחזור למטה הסהר האדום. הגענו לכניסה הדרומית של שכונת אל-מסאקן א-שעבייה, שם התמקמו טנק ונגמ"ש ישראלים. ליד הטנק והנגמ"ש עמדו שלושה חיילים ישראלים. כשראיתי אותם, האטתי את מהירות נסיעתי. החיילים הורו לי לעמוד בצד ואחד מהם שאל אותי מהיכן באתי ולאן פניי מועדות. עניתי לו שהעברתי חולי כליות לביתם ושאני בדרכי חזרה למטה הסהר האדום בשכם. אחד החיילים, שהיה נמוך קומה, בעל גוון עור כהה ושיער קצר, דיבר אלי בעצבנות ואמר: " אתה צריך לקחת שני חיילים אתך למחנה הפליטים עסכר". שאלתי אם הוא מתכוון לכך שאני צריך לקחת אותם באמבולנס והוא ענה שכן. הבנתי שהם רודפים אחרי אזרחים שהפרו את העוצר. שאלתי אותו למה אני צריך לקחת את החיילים והוא ענה שזה לא ענייני (הוא דיבר איתי בשפה העברית שאותה אני מבין קצת). עניתי לו שאסור לי להסיע חיילים בתוך האמבולנס ושזה החוק. בתגובה הוא הורה לי לרדת מהאמבולנס ולכבות את המנוע. אחר כך, התקרב אליי חייל אחר, גבוה ובעל צבע עור בהיר, שהבחין בי מכניס את המפתחות לתוך הכיס. הוא אמר לי: "תצטרך לבוא אחרי הנגמ"ש ואל תנסה לברוח. אתה צריך לנסוע אחריי".

כשנסעתי אחריו, ראיתי את מספר הנגמ"ש, שהיה 75668. נסענו למרחק של כ-300 מטרים עד צומת כפר סאלם, שם היו שני נגמ"שים ושלושה חיילים. אחד החיילים ניגש אליי ושאל אותי: "למה אתה עושה בעיות?", עניתי לו שאני לא עושה בעיות ושהחיילים עצרו אותי ודרשו ממני להסיע אותם למחנה הפליטים עסכר. הוספתי שאסור לי לעשות זאת. החייל הורה לי לרדת מהאמבולנס ולפתוח את כל הדלתות כדי שהם יערכו בו חיפוש. באותו רגע, החייל דרך את נשקו והניח את קנה הנשק על מותני. הוא נראה רציני ואמר: "תניח שאתה פצוע, מי יבוא לטפל בך עכשיו?", ואז הוא השיב: "הצבא הישראלי כמובן". הוא הוסיף ואמר ש"הצבא הישראלי טיפל בהרבה אזרחים אפילו במהלך המלחמה, ואתם, הערבים, לא עושים זאת", הוא התכוון לכך שאנחנו לא מטפלים ביהודים. השבתי שזה לא נכון ושאני, אישית, טיפלתי בחיילים ישראלים ובמתנחלים שנפצעו בתאונת דרכים שאירעה ליד כפר ביתא לפני כעשר שנים.

לאחר מכן החיילים עיכבו אותי במשך כעשר דקות נוספות. אחר כך, החייל אמר לי: "אתה יודע למה החיילים ביקשו ממך להסיע אותם?", עניתי בשלילה. הוא אמר: " כי אחד מהם חולה." אמרתי לו שהם ביקשו שאסיע אותם למחנה הפליטים עסכר ולא לבית חולים ושבמחנה אין בית חולים. כמו כן אמרתי לו שהם אפילו לא ביקשו תרופה. לאחר מכן, החייל החזיר לי את תעודת הזהות ואמר לי: " המקרה הזה יהווה לקח עבורך ואתה צריך ללמוד שאם חיילים עוצרים אותך ודורשים ממך להסיע אותם, עליך לשאול אותם למה הם רוצים לנסוע אתך." השבתי לו שאם הם זקוקים לעזרה רפואית, הייתי עוזר להם. החייל אמר לי שאני חצוף והורה לי לעזוב את המקום. בסך הכל החיילים עיכבו אותנו במשך כחצי שעה.

מוחמד רמדאן מחמוד א-סאקא, בן 39, נשוי ואב לילד, הוא נהג אמבולנס תושב שכם. את עדותו גבה עלי דראר'מה, במטה הסהר האדום בשכם, ב-15.12.02