השב"כ התנה אישור נסיעתו של אופטיקאי לאבו דאבי בשיתוף פעולה עם המודיעין הישראלי, נובמבר 2002

ס.ק., בן 26

בשנת 2000, סיימתי את לימודיי האקדמיים במכללה בירושלים. במהלך תקופת הלימודים היו בידיי אישורי כניסה לירושלים. כל אישור היה תקף לשלושה חודשים. סיימתי את לימודיי וקיבלתי דיפלומה באופטיקה. עבדתי במשך שנה במרפאה באזור א-דאהרייה, אבל בגלל הסגר, הנסיעות הפכו להיות קשות יותר ויותר עד שלא יכולתי להגיע למקום עבודתי בזמן. לא עבדתי במהלך הפלישות לבית לחם ולבסוף עזבתי את העבודה ונשארתי מובטל. חשבתי לנסוע לחו"ל כדי לעבוד והתקשרתי לקרוב משפחה שלי שמתגורר באבו דבי. ביקשתי ממנו לסדר לי חוזה עבודה, והוא אכן סידר לי עבודה בחברה באבו דבי ושלח לי עותק של החוזה. לפי החוזה, אני אמור להתחיל לעבוד ב-1.12.02. ביום שישי, 15.11.02, נסעתי לגשר אלנבי. במעבר, שאלו אותי אנשי המודיעין הישראלי לאן אני נוסע. אמרתי להם שאני נוסע לאבו דבי לעבוד. הם דרשו ממני להמתין וכעבור כשעה, הם מסרו לי פתק שבו נאמר שאני צריך להיפגש עם מפקד במודיעין הישראלי בשם מאזן במתקן הכליאה עציון, ליד בית לחם. אנשי המודיעין בגשר הודיעו לי כי הם בסך הכל רוצים לברר כמה דברים פשוטים.

כעבור יומיים, ביום ראשון, 17.11.02, ניגשתי לעציון, במועד שנקבע לי ושאלתי על המפקד מאזן. הוכנסתי לחדר. האדם שישב בו הזדהה בפניי בשם מאזן. הוא שאל אותי על עבודתי הקודמת ועל הסיבה שבגללה עזבתי את העבודה. הוא שאל למה אני נוסע לאבו דבי, על הלימודים ועל התקופה שבה נעצרתי. בשנת 1993, נעצרתי לשישה חודשים באשמת יידוי אבנים. אמרתי לו שזה קרה לפני שנים ושאחרי המעצר המשכתי את לימודיי האקדמיים. הוא שאל אותי על בני משפחתי ואמר לי: "יש לך אחים שלומדים באוניברסיטה. זה עולה הרבה כסף. המצב שלך קשה מאד במיוחד ואתה לא עובד". הוא אמר שהוא יעזור לי לנסוע אם אעזור לו. שאלתי אותו: " איך אעזור לך?" הוא אמר: "אנחנו נדבר על זה מאוחר יותר". אמרתי לו שאני מסרב לעזור לו. הוא הוציא תמונות של אנשים כרותי ראש ואמר: "אלה תמונות של צעירים שסירבו לשתף פעולה עם המודיעין הישראלי ומצאו את מותם".

באותו רגע, כמה אנשים בלבוש אזרחי נכנסו לחדר ושאלו את המפקד: "זה ס'? שנהרוג אותו? שלא ייסע לעולם?" אני חושב שהם שאלו את זה כדי להתגרות בי. המפקד מאזן ניסה לפתות אותי לשתף פעולה עם המודיעין הישראלי והבטיח לי שהוא יתיר לי לנסוע בזמן הקרוב אם אסכים לעזור לו. הוא ביקש ממני לקחת את מספר הטלפון שלו כדי לדבר אתו אם אצטרך משהו, אך סירבתי. הוא אמר:

"אל תטריח את עצמך ואל תיגש לעורך דין כדי להתייעץ אתו בכל הקשור לנסיעתך כי זה לא יועיל לך". עזבתי את עציון סיינט איב בבית לחם וניגשתי מיד לארגון לזכויות האדם כדי לבדוק למה נאסר עליי לנסוע ואם ניתן לעשות משהו. עדיין לא קיבלתי תשובה.

ס.ק. , בן 26, רווק, הוא תושב מובטל של מחוז בית-לחם. את עדותו גבתה סוהא זייד, בבית העד, ב-19.11.02