עדויות

שריף אל-הג'ין, תושב ג'באליה

במשך יום רביעי, 28.8.02, אני ובני משפחתי קטפנו תאנים וענבים בחלקת האדמה שלנו שנמצאת צפונית להתנחלות נצרים. מצפון להתנחלות ישנו שטח שיושר ומוגדר כשטח הביטחון של ההתנחלות. החלקה שלנו נמצאת במרחק של כ-300 מטרים בלבד מגבול אותו אזור. אני בדרך כלל מוכר תאנים וענבים במהלך היום. ביום רביעי חזרתי לבית בשעה 17:00 לאחר שסיימתי למכור. בן דודי, מוחמד סמיר אל-הג'ין, וקרוב אחר, הישאם אל-הג'ין הגיעו לביקור בביתי. לאחר שקיעת השמש, ישבנו כולנו יחד עם אחיי, אשרף, ניהאד וסלאח בחלקת האדמה סמוך לבית. בבית היו אמי, אבי, אחי סעיד בן הארבע ושאר האחים הקטנים.

בסביבות 21:30, שמענו טנקים נעים באזור. אבי, אמי ואחיי הקטנים התכוננו לשון בחוץ, בקצה המזרחי של הבית, אך לא כולם נרדמו. אחיי אמרו לי שהטנקים נעים לכיוון גבעת א-תבה ועוצרים שם, כרגיל, כדי לפקח על האזור. הגבעה נמצאת במרחק של כ-300 מטרים מדרום מזרח לאדמה שלנו. כעבור שניות ספורות, ראיתי שני טנקים מגיעים לגבעה ועוצרים עליה. כיוון שלא רצינו להישאר במקום חשוף מול שני טנקים, ירדנו לחלק נמוך יותר בחלקה, מתחת לעץ תאנים וישבנו במעגל. גבי היה מופנה דרומה לכיוון הטנקים. ישבנו מתחת לעץ ושוחחנו לפני השינה.

בסביבות השעה 22:45 בלילה, בעוד שאנו משוחחים מתחת לעץ, הרגשתי שאני עף באוויר ונופל ארצה ושמעתי פיצוץ חזק מאד. מסך כבד של עשן ואבק כסה את המקום ולא יכולתי לראות שום דבר סביבי. אבל, שמעתי את קולותיהם של אחיי וקרובי משפחתי והבנתי שהם נפצעו. זחלתי באיטיות רבה על הבטן מרחק של כשישה מטרים לכיוון מערב. ראיתי את אמי מגיעה לכיווננו וצועקת. כעבור פחות מחצי דקה, נורו שני פגזים מכיוון הטנקים. מיד לאחר מכן נשמע ירי אינטנסיבי וצעקותיה של אמי פסקו. הבנתי שאמי מתה. הירי כשתי דקות.

המשכתי לזחול עוד כשלושים או ארבעים מטרים עד שראיתי את אבי ליד הבית. אבי אמר לי שהוא מנסה להתקשר לאמבולנס. הוא שאל מה מצבי ואמרתי לו שנפצעתי ברגליי. הוא היה ליד המכונית שלנו, פיאט 127, ואמר לי להתרחק מהמקום. המשכתי לזחול עד שהגעתי לכביש הראשי, דרך א-שיח' עג'לין. זחלתי מרחק של כ-700 מטרים מערבה. הזחילה ארכה כחצי שעה. במשך כל הזמן הזה, הטנקים הפגיזו את האזור וירו לעברו.

עצרתי מונית שהגיעה מכיוון צפון, מעזה. אמרתי לנהג שנפצעתי ברגליי וסיפרתי לו על המתרחש. הנהג העלה אותי למונית, הסתובב וחזר צפונה לכיוון העיר. כשהגענו למסגד ע"ש ח'ליל אל-וזיר, המונית עצרה במקום בו התקהלו אנשי ביטחון. סיפרתי לאנשי הביטחון על המתרחש וירדתי מהמונית. כעבור שניות, שני אמבולנסים של הסהר האדום הפלסטיני הגיעו למקום. אנשי הצוות ניסו לטפל בי, אך סירבתי וביקשתי מהם לגשת למקום האירוע. שני האמבולנסים נסעו דרומה לכיוון מקום האירוע. אזרח העביר אותי ברכבו הפרטי לבית החולים א-שיפאא, שם קיבלתי טיפול רפואי. כעבור יותר משעה, שני האמבולנסים הגיעו לבית החולים עם אחיי וקרובי משפחתי הפצועים. לא ידעתי אז מה קרה להם בדיוק ולא ידעתי אם יש ביניהם הרוגים.

רק מאוחר יותר כשאנשים התחילו להגיע לבקר אותי בבית החולים, נודע לי שקרוביי נהרגו.

שריף עות'מאן מחמוד אל-הג'ין, יליד 1981, רווק, הוא סטודנט, תושב ביר א-נאעמה שבג'באליה. את עדותו גבה נביל מח'ירז, בבית האבלים, בג'באליה, ב-30.8.02