עדויות

עסאם שחאדה, יליד 1970

אני גר בחווארה עם אשתי ושני ילדי: יסרא בת השש ואימן בן הארבע.

היום, בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר, אשתי הנמצאת בסוף חודש תשיעי להריונה, העירה אותי ואמרה שהיא חשה בכאבים. היא רצתה לנסוע לבית חולים רפידיא בשכם, הנמצא כ-12 ק"מ מהכפר. קמתי והבאתי את שני הילדים, יסרא ואימן, לדירה של סבם שלהם, שגר באותו בניין. אני ואשתי נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. לא הודעתי לאף אחד שאני נוסע לבית חולים, כי השעה הייתה מאוחרת וכולם ישנו.

יצאנו מהכפר והגענו למחסום הקבוע של צה"ל בכניסה הדרומית לשכם. המחסום, שמפריד את חווארה משכם, קיים כבר זמן רב וממוקם ליד מחנה צבאי. החיילים במחסום עצרו אותנו כשהיינו במרחק כ-50 מטרים מהמחסום והורו לי לרדת מהמכונית. החיילים ערכו עלי חיפוש ובדקו את פרטיי על פי תעודת הזהות. הם אמרו לי להוריד את המעיל ושאלו לאן אני נוסע. עניתי להם שאני לוקח את אשתי לבית חולים בשכם, כי תקפו אותה צירים. אחד החיילים ניגש והסתכל באשתי שישבה בספסל האחורי ולאחר שוידא שאני דובר אמת הרשה לי להיכנס לשכם דרך הכביש הראשי.

נסעתי כמה מאות מטרים עד שהגעתי לבור עמוק בכביש שחפרו חיילים ישראלים, במטרה לחצות את הכביש לשניים. ירדתי מהרכב ומילאתי חלק מהבור באבנים כדי שאוכל לעבור. המשכתי לנסוע וכעבור כ-50 מטרים שמעתי מאחוריי יריות. אשתי צעקה פתאום ואמרה לי שהיא נפצעה מכדור. נסעתי מאוד לאט וכשצעקה עצרתי מיד. הסתכלתי על חלקו האחורי של הרכב וראיתי כמה חורים שנוצרו מקליעים. חזרתי לאשתי ושאלתי אותה היכן נפצעה. היא אמרה שהיא מרגישה כאב בכתף שמאל. נגעתי בידי בכתפה והרגשתי שהתמלאה בדם.

התחלתי לצעוק ואז הופיעה מבין הבתים קבוצת חיילים ישראליים ששאלו אותי למה אני צועק. אמרתי להם שאשתי נפצעה והם אלה שירו עליה. אחד החיילים אמר לי שאני משקר ושאל איפה נמצאת אשתי. אמרתי לו שהיא יושבת במושב האחורי במכונית. החייל ניגש, ראה אותה, ואז חזר ואמר לי שהוא מזעיק רופא צבאי ואם יתברר שאני משקר, אני איענש.

אחרי זמן קצר הגיע רופא ואישר שאכן אשתי נפצעה מקליע שחדר לכתף שמאל ויצא מקדמת החזה. הוא נתן לאשתי עזרה ראשונה והזמין אמבולנס צבאי, כלומר ג'יפ צבאי עם ציוד רפואי. בעזרת החיילים הוא חיבר אותה לאינפוזיה וחבש את הפציעות.

הרופא אמר שמצבה של אשתי חמור כי היא נוטה ללדת, ופתח היציאה של הקליע סמוך לליבה. הוא אמר שחייבים להעביר אותה לבית חולים ישראלי, בילינסון או תל השומר, ואני הסכמתי. החיילים רצו להעביר את אשתי בנגמ"ש, בלעדי, אך לאחר שהתווכחנו הקצין הסכים שאתלווה אליה עד למחסום, ומשם היא תמשיך באמבולנס ישראלי.

כאשר הגענו למחסום, הרופא הצבאי אמר שמצבה קשה וחייבים להעביר אותה לבית החולים הקרוב ביותר. אחד החיילים התקשר למת"ק וביקש שישלחו מישהו שיאפשר להכניס את אשתי במהירות לשכם. תוך זמן קצר הגיע קצין ישראלי שהתקשר אל הסהר האדום והזמין אמבולנס. הגיע אמבולנס מביתא, שנמצאת כשלושה ק"מ בלבד מהמחסום. העבירו את אשתי באמבולנס לבית החולים רפידיא בשכם, שם הכניסו אותה לטיפול נמרץ.

אשתי לא איבדה את ההכרה והיא ממתינה עכשיו לניתוח קיסרי, כי הרופאים טוענים שמצבה הנוכחי אינו מאפשר לידה טבעית.

עסאם אדריס שחאדה, יליד 1970, נשוי ואב לשניים, הוא פועל תושב חווארה שבמחוז שכם. את עדותו גבה עלי דראר'מה, בבית החולים רפידיא בשכם, ב 24.2.02