חיילי צה"ל ירו על מכונית פלסטינית שהסיעה יולדת לבית החולים, פברואר 2002

שאדיה עודה, ילידת 1974

היום (24.2.02) בשעה ארבע לפנות בוקר התעוררתי מכאבים והבנתי שאני הולכת ללדת. הערתי את בעלי, עצאם אדריס עבד אל- חמיד אבו שחאדה, ואמרתי לו שאני בצירים ועלי להגיע לבית חולים. בעלי קם, העיר את שני ילדינו, איימן ויסרא ולקח אותם לבית סבם שמתגורר בדירה נפרדת בבניין.

בשעה 04:30 נכנסנו למכונית ויצאנו לעבר בית החולים רפידיא בשכם, שנמצא כ-12 ק"מ מביתנו. בכניסה לעיר שכם הגענו למחסום שנמצא ליד מחנה צבאי. כ-50 מטרים לפני המחסום עצרו אותנו החיילים והורו לבעלי לצאת מהמכונית ולגשת אליהם. החיילים שאלו את בעלי לאן הוא נוסע והוא אמר להם שהוא בדרכו לעיר שכם, כי אשתו עומדת ללדת. ישבתי במושב האחורי ואחד החיילים ניגש והסתכל עלי. החייל אמר לבעלי להסיר את מעילו, וחייל אחר ערך חיפוש מדוקדק במכונית. רק לאחר מכן הותר לנו להמשיך לשכם.

נסענו כ-400 מטרים ונתקלנו בתעלה לרוחב הכביש. בעלי הזיז כמה אבנים מהכביש כדי שנוכל לעבור. המשכנו כ-30 מטרים בנסיעה איטית, ופתאום שמענו ירי רצוף מאחורינו. הרגשתי כאב בכתפי השמאלית ואמרתי לבעלי שנפצעתי. בעלי עצר את המכונית ושאל אותי היכן נפצעתי. הוא הניח את ידו על כתפי והיא התמלאה בדם, אז הוא הבין שנפצעתי והתחיל לצעוק.

תוך זמן קצר הופיעו חיילים ישראלים, אינני זוכרת כמה, ושאלו את בעלי למה הוא צועק. בעלי אמר להם: "פצעתם את אשתי, למה יריתם עלינו ?השומרים במחסום הרשו לנו לעבור, כי אשתי בצירים." אחד החיילים הישראלים אמר לו: "אתה משקר, אשתך לא נפצעה" ובעלי ענה לו: "בוא תסתכל בעצמך". החייל אמר לו: "אני מזמין רופא צבאי ואם שיקרת אתה תסבול מזה".

החיילים קראו לרופא צבאי, שהגיע מהר מאוד ובדק את הפציעה. הוא אמר לחיילים שהפציעה שלי מסוכנת, כי קליע אחד לפחות פגע בחלק האחורי של הכתף ויצא באזור בית החזה, סמוך ללב. הרופא אמר שהמצב מסוכן וצריך להעביר אותי לבית חולים בישראל. שמעתי אותו אומר: "בלינסון או תל השומר."

הרופא הישראלי הזעיק אמבולנס צבאי וטיפל בי במקום. הוא שם תחבושות על הפצע כדי לעצור את הדימום וחיבר לי אינפוזיה. החיילים ביקשו מבעלי שיסכים שיעבירו אותי בנגמ"ש למחסום שדרכו הגענו. בעלי הסכים, אבל בתנאי שגם הוא יבוא איתי. בהתחלה החיילים סירבו להכניס אותו לנגמ"ש, אבל לאחר ויכוח קצר הם הסכימו.

במחסום, החיילים התקשרו למת"ק והגיע קצין שאמר לבעלי שהוא יוכל להעביר אותי באמבולנס לשכם, כי זה המקום הכי קרוב. הקצין הזמין אמבולנס מביתא, שנמצאת כשלושה ק"מ מהמחסום. כעבור 10 דקות בערך, הגיע אמבולנס של הסהר האדום ולקח אותי עם בעלי לבית החולים רפידיא בשכם.

הגעתי לבית החולים בשעה 06:00 בבוקר. הרופאים בדקו אותי ואמרו שהקליע חדר לכתף שמאל ויצא בחלק העליון של החזה. על פי הערכתם הוא נורה ממרחק של עד עשרה מטרים.

בשעה זו 11:00, בבוקר, אני עדיין נמצאת בטיפול נמרץ.

הרופאים אמרו לי שיילדו אותי בעוד ארבע שעות. אני אצטרך לעבור ניתוח קיסרי, כי מצבי אינו מאפשר לידה טבעית.

שאדיה פהמי ח'אלד עודה, ילידת 1974, נשואה ואם לשניים, היא עקרת בית תושבת חווארה שבמחוז שכם. את עדותה גבה עלי דראר'מה, בבית החולים רפידיא בשכם, 24.02.02