ח.ל., סמ"ר במילואים בחטיבת חי"ר
המח"ט החליט שבגלל שהוא לא יכול למנוע לחלוטין תנועה של פלסטינים, חוץ מכמה מקומות שסגרו את כל היציאות, התפקיד שלנו הוא "לעשות שהם לא ירצו לנסוע שם". אז עושים מחסום חפוז, עוצרים רכבים, מסובבים אותם אחורה. רבע שעה אחרי זה הם יכולים לנסוע, העיקר שיחשבו פעמיים אם לנסוע על הציר או לא. זה הגיע דרך התדריכים של המ"פ, פשוט שלא ירצו לנסוע שם. אז אתה עומד על הציר, עוצר רכבים. מגיעה משאית עם אוכל, שצריכה להביא אספקה לכפר, הם מכותרים לגמרי, זה כמו אספקה למוצב. ואז ברגע שעצרת אותו אתה מסובב אותו. בלי שום סיבה נראית לעין. פשוט סגור ואם הוא לא מסתובב מיד ומתווכח אז כבר מתחילים לבדוק תעודות וכד'.
עשינו גם כמה מחסומים יזומים, זה רנדומלי לגמרי, לא לפי התרעה מהשב"כ. הכוונה - שאפשר להבין את ההיגיון המבצעי מאחוריה - היא שאם כל פעם צה"ל יצוץ במקום אחר הם לא ידעו מאיפה לבוא. אבל אין הרבה היגיון מבצעי בלהעמיד מחסום בצומת ביום גשם, להוריד אנשים, הם נרטבים, הרכב נרטב, לבדוק תעודות ולתת להם להמשיך לנסוע, בציר שעובר סך הכל בין שני כפרים. אין להם דרך להגיע לישראל מהכביש הזה. זו פעילות שהיא באמת בגלל הנהלים שיש להם היגיון מבצעי, אבל יוצא לך לכוון נשק אל אישה עם שני ילדים. זה גורם לך להרגיש קצת לא נוח, להם זה גורם להרגיש עוד יותר לא נוח. זה נראה כאילו הפקודות אומרות תשניאו את עצמכם עליהם, עד שהם יעשו משהו ואז תהיה סיבה להיכנס בהם.
לא קיבלנו תדריך לגבי מה קורה אם בא למחסום אמבולנס. אני נוטה להאמין שבמצב כזה היינו עולים בקשר ואומרים שהגיע אמבולנס ומה לעשות. לא הייתה פקודה חד משמעית שאם יש אמבולנס צריך לתת לו לעבור, אבל גם לא הייתה פקודה חד משמעית שלא נותנים לו לעבור. בגלל שאנחנו מילואימניקים ותיקים אז די נתנו לנו שיקול דעת בכל העניינים האלה.
רוח הדברים אמרה תמאיסו על הפלסטינים את החיים. תעצרו אותם, תבדקו אותם 1001 פעמים כדי שלא ירצו לנסוע על הציר הזה. זה נראה לי מטופש. אתה פוגע לאנשים בפרנסה, פוגע לאנשים בחיים שלהם, אתה מעכב ילדים בדרך לבית הספר, איזה טובה יכולה לצמוח מזה לצבא, למדינה?
עדותו של ח.ל., סמ"ר במילואים בחטיבת חי"ר, פברואר 2002
הדפסה
המרה ל-PDF
