עדויות

זהרה א-רימאווי, בת 33

אני אם לארבע בנות, הבכורה בת 12 והקטנה ביותר בת שנה. אני נשואה למוחמד פהמי א-רימאווי העצור בחשד לסיוע לחולייה שרצחה את השר זאבי [...]

ביום רביעי, 24.10.01, לפנות בוקר, התעוררתי בגלל רעש של ירי ומסוקים. הסתכלתי מחלון ביתי והופתעתי לראות הרבה חיילים על הכביש הנמצא כעשרה מטרים מהבית. שמעתי דפיקות על הדלת. זה היה שאדי, אחד השכנים שלנו. הוא אמר שהחיילים רוצים שאצא מהבית. הבנות שלי התעוררו והתחילו לבכות כי היה רעש חזק מאוד בחוץ. יצאתי אל החיילים כשאני יחפה ולבושה בפיג'מה. החיילים שמעו את קול בכיין של הבנות וביקשו ממני להוציא את כולם במהירות מהבית. שאדי נשלח לקרוא להורים שלי ולאשתו של אחי בקומה העליונה.

באותו זמן אחי עבד אל-מוחסן ובן אחותי איהאם, עמדו בחוץ עם ידיים קשורות כשפניהם לכיוון הקיר. הוצאתי במהירות את בנותיי ועמי יצאו שאר בני המשפחה המתגוררים בבניין. הילדים הקטנים בכו וכולנו היינו יחפים ולבושים בפיג'מות כי הצבא הורה לנו לצאת תוך חמש דקות ואיים לפוצץ את הבית. חיבקתי את בנותיי כי זו הייתה שעת בוקר מוקדמת והיה קר מאוד. הצבא לקח את אחי ואת בן אחותי בג'יפ ואנחנו נשארנו מחוץ לבית. החיילים עמדו סביבנו וכיוונו לעברנו את כלי הנשק, אבל לא ירו.

החיילים הכניסו כלב לבניין, ועשרות חיילים נכנסו אחריו. אנחנו בינתיים ישבנו בחוץ, שמענו את הירי העז וראינו מסוקים חגים באוויר. מדי פעם עברו ברחוב כלי רכב משוריינים. הילדים המשיכו לבכות והרטיבו את בגדיהם כי החיילים אסרו עליהם להיכנס לשירותים. רק בשעה 06:30 בבוקר יצא הצבא מהבניין. הכנסתי את בנותיי לבית, עזרתי להן להתקלח והכנתי אוכל. בחוץ האש פסקה והחיילים עזבו את הכביש.

בשעה 09:00 בבוקר החיילים חזרו ועימם איהאם בן אחותי. הם הוציאו מהבית את אחותי אפהאם וחקרו אותה במשך שעה. בנה, חמדי קורען, הוא אחד החשודים בביצוע רצח השר זאבי. הם שאלו אותה על מכשיר הפלאפון שהיה שייך לה והיא אמרה שמכרה אותו. הם קראו לי ושאלו על הפלאפון ועל מקום הימצאו של חמדי. הם איימו שאם לא אמסור את המידע הם יהרסו את הבית. אמרתי שאיני יודעת היכן הוא. החקירה נמשכה כחצי שעה ואז הורו החיילים לי ולאפהאם לחזור הביתה. פחדנו מאוד והחלטנו לעזוב את הבית ולעבור לשכנים. רק אבי נשאר בדירתו.

בשעה 18:30 בערב, באותו יום, הגיעו כוחות צבא גדולים והוציאו את אבי מהבית. אנחנו היינו עדיין בבית השכנים. החיילים הקיפו את הבית במשך כ-15 דקות ואינני יודעת מה בדיוק עשו. הם עזבו את המקום ואחרי כשתי דקות נשמע קול נפץ. הבית עלה באש.

כל ארבע הדירות בבניין נהרסו כליל והחיילים לא הרשו לנו להוציא חפצים מהבית. לפני שעברתי לשכנים הספקתי להוציא רק כמה בגדים לילדים. עכשיו אני מתגוררת עם ארבעת בנותיי בבית דודי הסמוך ומקווה שיעזרו לי לבנות את הבית מחדש.

זהרה אחמד יוסף א-רימאווי, בת 33, היא נשואה ואם לארבע בנות. את עדותה גבה רסלאן מחאג'נה ב-29.10.01