נתונים

בצלם מנהל מאגר מידע מקיף הכולל את כל הפלסטינים, הישראלים והאזרחים הזרים שנהרגו במסגרת העימות בין ישראל לפלסטינים מאז פרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000.

באתר מתפרסמים שם האדם שנהרג, גילו, מקום מגוריו, תאריך ומקום מותו והגורם שהרגו. הנתונים מסווגים על פי עקרונות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המבחינים בין לוחמים לבין אזרחים (civilians ) ובין פגיעה הנעשית בידי גופים השייכים למדינה לבין פגיעה הנעשית בידי ארגונים עצמאיים או אנשים פרטיים. ככלל, פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה מוגדרים כאזרחים, בין השאר מאחר שהלחימה הפלסטינית שם לא נעשית על ידי צבא מוסדר של מדינה ריבונית. אולם, בצלם מבחין ברשימותיו בין אזרחים שנוטלים חלק בלחימה ולכן מאבדים את ההגנה המגיעה להם לבין אזרחים שאינם מעורבים בה כלל. בנוגע לישראלים מצוין האם הם היו אזרחים או אנשי כוחות הביטחון. בחלק ניכר מן המקרים מצוינות בקצרה, תחת הסעיף "הערות", גם נסיבות הריגתו של אותו אדם.

עד סוף שנת 2008 קיבץ בצלם את ההרוגים הפלסטינים לארבע קטגוריות:

1. השתתפו בלחימה - אנשים אשר נטלו חלק ישיר בלחימה בעת שנהרגו (לדוגמה, אדם שהיה בדרכו לשיגור רקטה, להתקפת ירי על חיילים, או לפיצוץ חגורת נפץ בריכוז אזרחים, בזמן הפעולה עצמה ובדרך חזרה מן הפעולה).
2. לא השתתפו בלחימה - אנשים שלא נטלו חלק ישיר בלחימה בעת שנהרגו.
3. לא ידוע אם השתתפו בלחימה - בחלק מהמקרים לא עלה בידי בצלם לאסוף די מידע, או שהמידע הקיים אינו מספיק כדי להכריע האם האדם שנהרג היה מעורב בלחימה ואם כן מה הייתה מהות המעורבות שלו. במקרים כאלה מצוין ברשימה כי "לא ידוע" האם האדם השתתף בלחימה.
4. היוו יעד להתנקשות - פלסטינים שכוחות הביטחון הרגו במכוון, במסגרת פעולות התנקשות, נכללו בקטגוריה נפרדת. זאת מאחר שההחלטה להרגם התבססה על מידע מודיעיני חסוי שבצלם אינו יכול לבחון ולכן אין באפשרותו לקבוע בוודאות האם האדם השתתף בלחימה. בעבר נכללו פלסטינים אלה בקטגוריה של "לא ידוע", אולם על מנת להבחין אותם מפלסטינים אחרים שנהרגו על ידי ישראל הוחלט להעבירם לקטגוריה נפרדת.

מאז מבצע "עופרת יצוקה", שהחל ב-27.12.08, מתבססת הכרעתו של בצלם בנוגע להשתתפות בלחימה בין היתר על גישה חדשה שפיתח הצלב האדום הבינלאומי בנוגע להשתתפותם הישירה של אזרחים בלחימה.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי קובע כי אזרחים זכאים להגנה ואינם יכולים להיות יעד להתקפה "אלא אם ולמשך אותו הזמן שבו הם נוטלים חלק ישיר במעשי האיבה". המחקר שיזם הצלב האדום נערך במטרה להבהיר באילו נסיבות מאבד אזרח את ההגנה המיוחדת ונחשב לאדם שנטל חלק ישיר בלחימה. הדו"ח הסופי התבסס על שש שנות פעילות של קבוצות עבודה שהורכבו ממומחים במשפט ההומניטארי הבינלאומי ובו נקבע, בין השאר, כי אנשים המשתייכים לשתי קטגוריות מאבדים את ההגנות המוקנות לאזרחים במהלך סכסוך מזוין בין מדינה לבין קבוצה מזוינת מאורגנת:

1. אדם הממלא "תפקיד לחימה מתמשך" (Continuous Combat Function ) ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו רגע אינו לוקח חלק ישיר בלחימה. קטגוריה זו כוללת אנשים המעורבים בהכנה של פעולות לחימה, בביצוען או בפיקוד עליהן. אדם שגויס, אומן וצויד על-ידי קבוצה חמושה במטרה להשתתף באופן ישיר ומתמשך בפעולות הלחימה, ייחשב לכזה הממלא תפקיד לחימה מתמשך גם אם טרם ביצע ולו פעולה אחת. מאידך, אנשים הקשורים לקבוצות אלה מבלי שתפקידם יכלול השתתפות ישירה בלחימה ישמרו על מעמדם כאזרחים והם אינם יעד לגיטימי להתקפה. כך, מגייסים, מאמנים, ומממנים יכולים אמנם לתרום ללחימה אולם כל עוד הם עצמם לא עוסקים בה, אסור לתקוף אותם.
2. אדם שאינו ממלא "תפקיד לחימה מתמשך" הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל בה חלק ישיר (לדוגמה, בעת שהוא נמצא בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה עצמה ובדרך חזרה מן הפעולה).

'''''''''''''''''''''''''''

בכל מקרה שבו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה.

השוטרים שישראל הרגה רק בשל השתייכותם למשטרה הפלסטינית אינם נכללים באף אחת מקטגוריות אלה. ישראל הבהירה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" כי לתפיסתה כל השוטרים הפלסטינים השתתפו, או עתידים להשתתף, בלחימה נגד ישראל ולכן כולם מהווים מטרות לגיטימיות. עם זאת, בצלם סבור כי ספק אם המשטרה הפלסטינית, כמוסד, יכולה להיחשב לכוח לוחם במובן זה שחבריה ממלאים תפקיד לחימה מתמשך. לאור החזקה כי אנשים הם אזרחים שאינם יעד לגיטימי להתקפה, נראה שבהעדר ראיות חד משמעיות להשתתפותם בלחימה הם לא יכולים להיחשב ליעד לגיטימי להתקפה. עם זאת, מכיוון שאין בידי בצלם מידע מספיק על תפקידה של המשטרה הפלסטינית ועל הקשר בינה לבין הקבוצות המזוינות המאורגנות, אין לו אפשרות לקבוע בוודאות אם השוטרים הם יעד לגיטימי להתקפה. לכן יצר בצלם קטגוריה נפרדת עבור השוטרים הפלסטינים שנהרגו על ידי ישראל.

העובדה שאדם שנהרג השתייך לארגון פלסטיני כזה או אחר אינה מהווה, כשלעצמה, ראייה לכך שהשתתף בלחימה או לכך שאיבד את ההגנות המוקנות לו כאזרח. רק אנשים שמילאו את אחד התפקידים העונים להגדרה של "תפקיד לחימה מתמשך" ייחשבו ככאלה שהשתתפו בלחימה.

**

המידע בנוגע לפלסטינים שנהרגו מבוסס על תחקיר שערך בצלם בנוגע לנסיבות המוות בכל אחד מהמקרים. במסגרת תחקיר זה, גובה בצלם עדויות ראיה, אוסף מסמכים רפואיים ותמונות ומצליב את המידע עם הודעות שמפרסם דובר צה"ל ועם מידע המתפרסם באתרי אינטרנט ובבלוגים של ארגונים פלסטינים חמושים ומידע שנאסף על ידי ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים לזכויות האדם, כמו גם עם אמצעי התקשורת.

בצלם מדגיש כי אין לראות בפרסום שמו של אדם ברשימות האנשים שנהרגו או בציון העובדה שהוא היה אזרח או לחלופין שנהרג בעת לחימה ראיה להפרת החוק מצד הגורם שהרגו, ראייה לחפותו או כל מסקנה אחרת בעלת אופי משפטי או מוסרי. עם זאת, בכל המקרים שבהם נהרגו אזרחים שלא השתתפו בלחימה, מוטלת על כוחות הביטחון החובה לקיים חקירה עצמאית ואפקטיבית של נסיבות הריגתם על מנת לוודא שכוחות הביטחון פעלו כדין. אם יימצא שהם פעלו בניגוד לחוק, יש לנקוט נגדם צעדים שישקפו את חומרת המעשה. לצורך כך מעביר בצלם לרשויות הרלבנטיות את כל' המידע הנמצא ברשותו.