חשד לפשע מלחמה: הרג עשרות אזרחים לבנונים בכפר קאנא, 30.7.06

ב-30.7.2006 הפציץ חיל האוויר הישראלי בניין מגורים בכפר קאנא שבדרום לבנון, וגרם בכך למותם של עשרות אזרחים ששהו בו. לטענת צה"ל, מדובר היה ב"מרחב" שנורו ממנו רקטות אל שטח ישראל. אולם, נתונים שנחשפו מאז מצביעים על כך שביום התקיפה לא בוצע כל שיגור רקטות מכפר קאנא. נראה אפוא, כי התקיפה הייתה בבחינת הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, ועולה חשד כי מדובר היה בפשע מלחמה. בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה כי יורה על פתיחת חקירת מצ"ח.

רקע

ביום ההפצצה מסר צה"ל בתגובה כי "התקיפה בוצעה כתוצאה מהמשך ירי הרקטות בימים האחרונים לעבר ישובים ישראלים מתוך המרחב שהותקף." דובר צה"ל הדגיש כי "כלל הכפרים במרחב, ביניהם כפר קנא, הוזהרו מראש לבל ישהו במרחבים מהם משוגרות הרקטות."

יומיים לאחר מכן התפרסם דיווח בעיתון "הארץ" בדבר נתונים חדשים שנתגלו בינתיים ושיש בהם כדי לעורר ספקות באשר לדברים שצה"ל מסר קודם לכן. בדיווח נמסר: "...התברר כי מחצר הבית שהופצץ לא אותרו שיגורי קטיושות בעבר וכי לא היה מידע על הימצאות אנשי חיזבאללה במקום. הבית נבחר כיעד משום שבעבר שוגרו קטיושות לא הרחק ממנו, ובחיל האוויר הוחלט לתקוף כמה בתים ברדיוס מסוים ממקום השיגור, כפי שנעשה באתרי שיגור נוספים. ביום התקיפה לא אותרו שיגורים מכפר קנא."

אם הנתונים החדשים אכן נכונים, הרי שפעולת ההפצצה של בניין המגורים בכפר קאנא נעשתה תוך הפרה בוטה של עקרונות היסוד של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, וקיים אף חשד כי מדובר בפשע מלחמה.

עקרון הבסיס בדיני המשפט ההומניטארי הבינלאומי הוא עקרון ההבחנה הקובע כי יש להבחין בין אזרחים לבין לוחמים ובין אובייקטים אזרחיים לבין מטרות צבאיות. אין לכוון התקפות אלא על לוחמים ועל מטרות צבאיות. מטרות צבאיות לגיטימיות מוגבלות לאותם אובייקטים שמטבעם, מיקומם, מטרתם או השימוש בהם תורמים תרומה אפקטיבית לפעולה הצבאית של האויב, ושהפגיעה בהם צפויה גם להעניק לתוקף יתרון צבאי מובהק בנסיבות הקיימות באותו זמן. המשפט ההומאניטארי קובע במפורש כי במקרה של ספק, אם אובייקט, שבאופן רגיל משמש לצרכים אזרחיים, כגון בניין מגורים, משמש גם למטרה צבאית, יש להניח כי אינו משמש כמטרה צבאית ולהימנע מלתקוף אותו.

בניין המגורים בכפר קאנא שימש ברגיל לצרכים אזרחיים, ומן הנתונים החדשים שפורסמו עולה כי לא הייתה אינדיקציה כלשהי לכך שהוא משמש גם למטרה צבאית. אם מעולם לא שוגרו מהבית קטיושות וביום האירוע לא אותרו כלל שיגורים מכפר קאנא ולא היה מידע על הימצאותם של אנשי חיזבאללה במקום, הרי שלא הייתה כל אינדיקציה לכך שהבניין תרם תרומה אפקטיבית לפעולה הצבאית של האוייב והפגיעה בו לא הייתה צפוייה להניב לצה"ל יתרון צבאי כלשהו בנסיבות הקיימות באותה עת, ודאי שלא יתרון מובהק. לנוכח כל זאת, אם הנתונים שפורסמו הם נכונים, הבניין לא היווה מטרה צבאית לגיטימית ואסור היה לתקוף אותו כלל.

במסגרת האיסור על התקפות חסרות הבחנה, המשפט ההומאניטארי פוסל במפורש התקפות באזורי מגורים אזרחיים שאינן מבחינות בין מטרות צבאיות לבין אובייקטים אזרחיים סמוכים. לפיכך, גם אם בעבר שוגרו קטיושות מנקודה לא רחוקה מן הבניין, ההחלטה לתקוף מטרות אזרחיות ברדיוס מסויים ממקום השיגור עומדת בניגוד גמור להוראות המשפט ההומאניטארי.

זאת ועוד: גם אם הנתונים החדשים שפורסמו אינם נכונים והבניין אכן היווה מטרה צבאית לגיטימית (למשל, משום שבעת ההפצצה היו בו מצבורי נשק או לוחמים של החיזבאללה), ספק גדול אם תקיפתו עמדה בדרישות המשפט ההומניטארי.

בנוסף לעקרון ההבחנה, המשפט ההומניטארי מחייב את הצדדים ללחימה לעמוד בעקרון המידתיות ובחובה הקשורה לנקוט בזהירות מתמדת כדי למנוע פגיעה באזרחים ובאובייקטים אזרחיים.

לנוכח זאת, גם אילו היה בניין המגורים מטרה לגיטימית, האחראים על ההתקפה בכפר קאנא היו מחוייבים לעשות כל אשר לאל ידם כדי שההתקפה לא תגרום לפגיעה באזרחים והיה עליהם לבטל או להשעות את ההתקפה אם ניתן היה לצפות כי תגרום לפגיעה נלווית באזרחים ובאובייקטים אזרחיים שהיתה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר שההתקפה הייתה צפוייה להניב.

הטענה כי צה"ל פטור מאחריות לתוצאות ההתקפה משום שהזהיר את התושבים מבעוד מועד היא מקוממת ואינה ראויה להישמע. קודם להתקפה פורסם בתקשורת הישראלית והזרה כי רבים מתושבי דרום לבנון לא יכלו להיענות לקריאות של צה"ל לעזוב את האזור וזאת, בין היתר, משום שהפצצות צה"ל הרסו את הדרכים והגשרים בדרום לבנון ופגעו ברכבים שהסיעו פליטים בדרכם לצפון. בנסיבות אלו ברור כי האזהרה המוקדמת של צה"ל לא הייתה אפקטיבית והאחראים על ההתקפה היו חייבים לצפות כי אזרחים עלולים להימצא בבניין המגורים בעת ההפצצה. עצימת עיניים לנוכח אפשרות מסתברת זו, אינה מתיישבת עם חובת הזהירות.

יתרה מזאת, עצימת עיניים, כאמור, אינה מתיישבת עם עקרון המידתיות שמחייב את האחראים על התקפה להעמיד לנגד עיניהם את הפגיעה הצפוייה באזרחים ולבחון אם זו אינה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הצפוי.

אם ההתקפה על בניין המגורים בכפר קאנא אכן נעשתה תוך הפרה בוטה של עקרון ההבחנה או עקרון המידתיות, הרי שיש חשד כבד כי בהתקפה זו בוצע פשע מלחמה וכי כל אלה שהיו מעורבים בהתקפה עלולים לשאת באחריות פלילית אישית בגין חלקם במעשה.

מדינת ישראל מחוייבת לכבד את עקרונות המשפט הפלילי הבינלאומי, לחקור את החשדות בדבר הפרת עקרונות אלה, ואם יאוששו החשדות שבוצעו הפרות גסות הגוררות אחריות פלילית, להעמיד לדין את האחראים לכך. עליה להפיק לקחים ולנקוט בפעולות כדי למנוע את הישנותם של מעשים אלה בעתיד. אם ישראל תיכשל במילוי חובתה זו, במקרה זה או במקרים דומים בעתיד, קיימת אפשרות כי מדינות אחרות או גופים בינלאומיים יפעילו סמכות שיפוט וייעשו כן במקומה.