26.4.06: ישראל מחוייבת לכבד את זכויות תושבי עזה

עם השלמת פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה בקיץ 2005 ונסיגת כוחות הצבא ממנה, הכריזה ישראל על סיומו של הממשל הצבאי באזור. בכך ביקשה המדינה לפטור את עצמה מאחריות בכל הנוגע לתושבי רצועת עזה ולחייהם התקינים. ואמנם, נסיגת ישראל שיפרה את חייהם של הפלסטינים בעזה, ובראש ובראשונה את חופש התנועה שלהם בתוך שטח הרצועה.

ישראל ממשיכה, עם זאת, גם ללא נוכחות קבועה בתוך שטח הרצועה, לשלוט במידה מכרעת על היבטים מרכזיים בחיי תושביה: חוף הים של עזה ומרחבה האווירי נתונים לשליטתה של ישראל. המעבר בין הרצועה לגדה המערבית נשלט אף הוא בצורה מוחלטת על-ידי ישראל. כך גם ניהולו של מרשם האוכלוסין, כניסתם של זרים לרצועה והליכי איחוד המשפחות. כן שולטת ישראל באופן משמעותי על מעבר הסחורות לעזה ועל מערכת המיסוי שלה.

שליטתה זו של ישראל ברצועת עזה ובמתרחש בה מטילה עליה חובה משפטית לכבד את זכויות האדם של למעלה ממיליון תושבי הרצועה, לפחות באותם התחומים שעליהם היא שולטת. זאת, בין אם ניתן להגדיר שליטה זו ככיבוש ובין אם לאו. ישראל מחויבת, למשל, לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, לספק הגנה לפצועים, לחולים, לילדים ולנשים הרות, להתיר מעבר חופשי של משלוחי תרופות ומצרכי מזון חיוניים, לאפשר לצוותים רפואיים הגשת סיוע ולהימנע מענישה קולקטיבית בשטחים הנתונים לשליטתה. ישראל מחויבת, לפי משפט זכויות האדם הבינלאומי, לכבד את זכותו של כל אדם, בין השאר, לחופש תנועה, לעבודה, לתנאי מחייה נאותים, לחינוך, לרמת בריאות נאותה ולחיי משפחה.

כל אלה אינם מעשי חסד שישראל רשאית לנקוט בהם אם תבחר בכך. אלה הן חובות המוטלות על ישראל ומחייבות אותה על-פי חוק. גם לאחר הנסיגה מרצועת עזה אין ישראל יכולה להתנער מאחריותה המשפטית לכיבוד זכויות האדם של תושביה, והיא ממשיכה לשאת באחריות משפטית להשלכות מעשיה ומחדליה באזור זה.