דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מסאפר יטא (שטח אש 918)

באוקטובר ונובמבר 1999 גירש הצבא את כ-700 התושבים של 12 כפרים קטנים בדרום-מזרח הר חברון, מזרחית לכביש מס' 317. תושבי הכפרים גרו בהם – במערות טבעיות וחצובות, חלקם באופן קבוע, וחלקם רק באופן עונתי – עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית. על צווי הגירוש נכתב כי הוא נעשה בגין "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש". שטח האש 918, המשתרע על פני כ-30,000 דונם, הוגדר כשטח צבאי סגור עוד בשנות השבעים.

האזור שהוגדר כשטח אש 918
האזור שהוגדר כשטח אש 918

כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים עתרו לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. במארס 2000 הוציא בג"ץ צו ביניים שקבע שיש להתיר לתושבי הכפרים לחזור לבתיהם ולרעות בשדותיהם עד להכרעה בעתירה. אולם, רק בעקבות פנייה נוספת לבית המשפט נאות המנהל האזרחי להכיר בכך שצו הביניים חל על כל התושבים, לרבות מגורשים שר לא נמנו עם העותרים. בדצמבר 2002 נעשה ניסיון לקבוע את מעמדם של תושבי הכפרים במסגרת הליך בוררות בראשותו של ראש המנהל האזרחי לשעבר, תא"ל (מיל.) דב צדקה. במסגרת ההליך הציעה המדינה לתושבים לעבור לאזור אחר – קטן בהרבה – דרומית לעיר יטא, אולם התושבים דחו את ההצעה. בתחילת 2005 הסתיים ההליך בלי תוצאות. מאז, הגישה המדינה בקשות חוזרות ונשנות – 27 במספר – לקבלת ארכה להגשת עמדתה. במשך שנים נותרו העתירות תלויות ועומדות, וצו הביניים נשאר בתוקף.

כל אותן שנים הוסיפו התושבים לחיות בקהילותיהם המתרחבות ולעבד את אדמתם, מתוקף צו בית המשפט, כשמעליהם תלוי איום בהריסה, פינוי ונישול. המינהל האזרחי ניסה בעקביות למנוע את התפתחות יישוביהם, בפרשו את החלטת בית המשפט באופן נוקשה, כאוסרת על כל בנייה חדשה בכפרים שבשטח האש. בינואר 2005, למשל, הורה המינהל להרוס 15 בורות אגירה ו-19 תאי שירותים, שנבנו בכפרים בסיוע המחלקה לפיתוח בינלאומי של ממשלת בריטניה (DFID) ואשר שירתו כ-320 אנשים בשלושה כפרים שבשטח האש. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש ארגון "שומרי משפט", קבע בית המשפט בפברואר 2005 שצווי ההריסה יוקפאו, בתנאי שהתושבים יתחייבו ש"המצב הקיים במקום יוקפא", מבני שירותים חדשים לא ייבנו, ומבנים לא יאוכלסו.

תושבת הכפר ג'ינבה בתוך מערה המשמשת למגורים. צילום: שרון עזרן, בצלם, 7.8.12.רק באפריל 2012, 12 שנים לאחר שהוקפא גירוש תושבי הכפרים – ו-12 שנים שבהן נמנעה גם אפשרות הפיתוח והבנייה בהם – חידש בג"ץ את דיוניו בכל העתירות המתייחסות לשטח הסגור. במאי 2012, החל הצבא, לראשונה מזה שנים, לקיים אימוני אש בתוך השטח הסגור ולהציב בשולי השטח לוחות בטון המזהירים מפני הכניסה ל"שטח אש". לפי עדויות שאסף ארגון "שוברים שתיקה" מחיילים ששירתו באזור, הצבא לא קיים אימונים באש בשטח הסגור בשנים האחרונות והתקיימו בו רק אימוני נהיגה ברכבים משוריינים.

ב-19 ביולי הגישה המדינה הודעה לבג"ץ, ובה עמדתו המעודכנת של שר הביטחון אהוד ברק בנושא. לפי עמדה זו, המדינה מתכוונת להרוס שמונה כפרים שבתוך שטח האש – ח'רבת אל-מג'אז, ח'רבת א-תבאן, ח'רבת א-ספאיי, ח'רבת אל-פח'ית, ח'רבת אל-חלאווה, ח'רבת אל-מרכז, ח'רבת ג'ינבה וח'לת א-דבע. ביישובים אלה גרים למעלה מאלף בני אדם. לפי הודעת המדינה, תושבי כפרים אלה יוכלו לעבד את אדמותיהם בתחום שטח האש רק בסופי שבוע ובחגי ישראל, ובעוד שתי תקופות בנות חודש במשך השנה. בהודעת המדינה נאמר שארבעה כפרים יוכלו להישאר בתחום שטח האש – ח'ירבת א-טובא, ח'ירבת אל-מופקרה, ח'רבת סארורה וסירת עוואד איבראהים – ובאזורם ייערכו אימונים ללא אש חיה. השניים האחרונים התרוקנו מתושביהם לפני שנים, ולפיכך ישראל התירה בפועל רק לתושביהם של שני כפרים, המונים 254 נפש –להוסיף ולהתגורר במקום. באזור ה"מותר" לפי המפה שהגישה המדינה לבג"ץ שוכן כפר נוסף, בשם מר'אייר אל-עביד. כפר זה לא נכלל ברשימת הכפרים שישראל התירה את המשך ישיבתם בשטח האש, ולפיכך כל עוד לא תודיע המדינה אחרת, נראה שגם תושביו צפויים לגירוש.

בעקבות הודעת המדינה, מחק בג"ץ ב-7.8.12 את העתירות, לאחר שקבע שיש בהודעה "שינוי של המצב הנורמטיבי" ולכן העתירות "מיצו את עצמן". השופט פוגלמן קבע כי העותרים יוכלו להגיש עתירות חדשות וכי צווי הביניים המחייבים את הצבא לאפשר לתושבי הכפרים לגור במקום ולעבד את אדמותיהם יוותרו בתוקף עד ה-1.11.12. בית המשפט הדגיש כי אין במחיקת העתירה משום נקיטת עמדה בנוגע לטענות התושבים. בהמשך, הוארכו צווי הביניים עד ל-16.1.13.

ב-16 בינואר 2013 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה חדשה לבג"ץ בשם 108 מתושבי הכפרים הצפויים לגירוש. בעתירה נדרש בית המשפט למנוע את העברתם הכפוייה של התושבים מבתיהם, להסדיר את מגוריהם באזור שהוכרז כשטח אש, ולבטל הכרזה זו. באותו יום הוציא בית המשפט צו ביניים ארעי, האוסר על צה"ל להעביר בכפייה את העותרים ואת בני משפחותיהם מבתיהם. המדינה נדרשה להגיש את תגובתה לעתירה בתוך 60 יום. ב-7.2.13 הגיש עו"ד שלמה לקר עתירה בשם 143 תושבים נוספים הצפויים לגירוש. הדיון בעתירות אוחד.

בסוף חודש מארס 2013 הגישה המדינה תגובה מקדמית שהתייחסה רק לנושא ההסדרה התכנונית, ולא כללה שום התייחסות לדרישות העיקריות שהועלו בעתירה - מניעת גירוש וביטול ההכרזה על שטח האש. המדינה מסרה כי היא בוחנת את עמדתה ותציג את תגובתה המלאה בהודעה משלימה בתוך 90 יום, כלומר, עד סוף חודש יוני. התגובה לא הוגשה עד מועד זה, וב-7.7.13 פרסמה השופטת מרים נאור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, החלטה שבה מתחה ביקורת על התנהלות פרקליטות המדינה וקבעה כי עליה להגיש את תגובתה לא יאוחר מה-12 ביולי. בהתאם לכך, נדחה הדיון המתוכנן בעתירה ל-2.9.13. בסיום הדיון שהתקיים בתאריך זה הציעו השופטים (גרוניס, מלצר, ברק-ארז)  לצדדים להיכנס להליך של גישור, במטרה להגיע לפשרה שתהיה מוסכמת הן על התושבים והן על המדינה. באי כוח התושבים הסכימו לכך מיד. ב-21.10.13 הודיעה גם המדינה על הסכמתה לקיום הליך הגישור.

ב-1.2.16 הסתיים ללא הסכמה הליך גישור בין הרשויות לבין תושבי הקהילות והצדדים הודיעו לבית המשפט על סיומו של ההליך. עם ההודעה הגיעו נציגי המנהל האזרחי לקהילות הנמצאות בשטח 918 והחלו לצלם מבנים כהכנה להריסתם. למחרת בבוקר, הגיעו כוחות של המנהל האזרחי והצבא לקהילות ח'ירבת ג'ינבה וח'ירבת אל-חלאווה, הנמצאות בתוך שטח זה. בח'ירבת ג'ינבה הם הרסו 15 מבני מגורים בהם חיו 60 נפשות, מתוכן 32 קטינים. בהמשך הבוקר הגיעו הכוחות גם לקהילת ח'ירבת אל-חלאווה והרסו בה שבעה מבני מגורים נוספים, בהם חיו 50 נפשות, מתוכם 32  קטינים. כל המבנים שנהרסו נבנו על ידי התושבים בשנתיים האחרונות. עוד החרימו המנהל האזרחי והצבא שלושה פאנלים סולריים בח'ירבת ג'ינבה ושני פאנלים סולריים בח'ירבת אל-חלאווה, שנתרמו לתושבי הקהילות על ידי ארגון הומניטארי. במהלך שעות הצהריים נפסקו ההריסות, לאחר שבג"ץ הוציא צו ארעי למניעת הריסת חלק מהבתים עד לקיום דיון בנושא, בעקבות עתירה דחופה שהוגשה על ידי מרכז סנט איב.